ועכשיו שנייה לפני שפורשת לישון על הבטן הבטחתי את סיפור הלידה: לקראת 12:30 נכנסנו לחדר לידה הבנו שמכאן כבר אין דרך חזרה!!!!! בתוכנית האומנותית הוחלט על מתן פיטוצין ופקיעת מים. כולם חוץ ממני היו מאוד אופטימיים שתוך שעתיים אני בלידה... ואני רק שאלתי מתי אפשר לקבל אפידורל , המיילדת אמרה שכשיתחיל לכאוב לי יתנו אפידורל .. זה קורה ....
זה סיפור הלידה שלי ואני אשתדל לעשות זאת בקצרה... אתחיל בזה שלגברת שומשום (ככה קראו לעוברית) היה מאוד נוח להיות בתוך בטן של קונדיטורית- אני בטוחה שגם אתן לא הייתן יוצאות מהר.
22:25 בלילה. יום שישי. זה התאריך שסידרתי לאוריה הקטן והמדהים הזה וזה התאריך שהוא נולד לידה רגילה ומיוחדת שבוע 41+3 שבסופה הוא הגיע לעולם. ההריון הזה עבר עם המון חוויות שעזרו לי רק להתחזק וללמוד עוד על החיים.
ואוו ואוו ואוו .... אז אני אחרי! שוכבת במחלקת נשים ומנסה לעכל!!! ביום רביעי בבוקר הגעתי לרופא שלי מותשת, עם פתיחה של 2 ס"מ קוראת להורים, רצים עם התיקים והסלקל (הרי הכי חשוב הסלקל) עושים סיבובים עד עשר בלילה אין התפתחות.
בדיוק היום עבר שבוע מהלידה הכל כך מרגשת שסיימה תהליך מדהים שעברתי כפונדקאית. זה מרגיש כאילו זה היה מזמן.. 9 חודשים של חוויות, ריגושים ושינויים טובים בחיי. אני אחרי, הגוף חוזר לעצמו והנפש עדיין מעכלת את התהליך הקסום הזה. אני שואלת את עצמי, מה הלאה? מה הפרוייקט הבא? דבר אחד למדתי על עצמי- לתת עושה לי טוב.
ביום חמישי שעבר בשתיים בלילה התחילו לי כאבים בבטן התחתונה. הסתובבתי התהפכתי וכלום לא השתנה. הערתי את בעלי , התקשרנו לאם המיועדת , הכנתי תיק ונסענו לבי"ח הדסה. בשעה 7 נכנסתי לקיסרי, הרדמה חלקית. הרגשתי כמו על השולחן של דקסטר... את לא רואה כלום ורק שומעת מה עושים לך...מי שניתח אותי היה הפרופסור מנהל המחלקה, ראובינהוף התותח, אז ידעתי שאני בידיים טובות ברגע שהם יצאו צורחים ירדו הדמעות וההקלה הגיעה.
לפני כשנה וחצי חתמנו בועדה. מאז החל המרתון להשגת ההריון המיוחל. את הטיפולים עשינו אצל האחד והיחיד, ד"ר איתי בר חוה. כן, הוא קשוח, כן, הוא היסטרי, כן הוא קצת עובד כמו רובוט, אבל גם יודע לחייך ולהרגיע כשיש צורך. מאי 2016- מחזירים שני עוברים. מחכים........ הפעם זה חייב להצליח כי אני אמנם אופטימית אבל ההורים כבר סקפטיים.
אני כמעט חודש אחרי לידה, כל היום חושבת איך לכתוב את הסיפור שלי, שלנו.. כל כך רוצה לספר הכל, אתבאס אם אשכח משהו חשוב, מצחיק או סתם משהו שהיה לי חשוב לחלוק
