ב 30.12 המיוחל הגענו ליום הגדול, הגענו לאסף הרופא לניתוח שנקבע מראש. נכנסתי לניתוח עם האמא, ובעלי היקר נשאר בחוץ עם האבא. מהלך הניתוח היה משעשע, בין רופאים שמשוחחים על פטיש ואזמל, ומקבלים שאלה צינית אם זה בקשר לבטן שלי, לבין אמא מיועדת שלא עושה לה טוב בתי חולים, מחטים וכו׳.. ואני-הנחתכת- ששוכבת בסבבה ומעודדת את כולם. התינוקת יצאה יפיפיה ומקסימה, בריאה ושלמה במשקל 3.600 קג׳. זהו-הענקת למשפחה מתנה ענקית, יותר גדולה מכל דבר אחר.... אולי זה גם הזמן שעבר מאז ששוחחתי עם אורית לראשונה, שאני לא מאמינה שבכלל הייתי בהריון, שילדתי, שזה נגמר..... איזה תהליך מורכב וממלא.... למרות כל התהפוכות, לא הייתי מוותרת על החוויה המלאה, כי למדתי שיעור חשוב מכל חלק בה!
