פונדקאית גאה

פונדקאית גאה – ידיעות הקיבוץ – 2016

יש לי תינוקת בבטן אבל היא לא שלי

השילוב של גוף אישה וכסף , של כמיהה לילד ושל הענקת חיים , מייצר שאלות כבדות משקל וגם אמוציות רוחשות • רעות קרנצברג פונדקאית גאה מקיבוץ נען , שמה הכול על השולחן : האם מדובר במעשה אצילי או בשיקול כלכלי , כיצד שילבה את ילדיה בתהליך • וגם כל הפרטים , הנתונים , המניעים , ומדוע נפלה לה הלסת כששמעה על סכום הכסף שתקבל• פונדקאות , הגרסה הקיבוצית

איזה חוסר נימוס , ליפול על יולדת שלושה שבו־ עות אחרי לידה . אבל היא הסכימה מייד . בלי שבריר שנייה של היסוס . החלטית ישירה ונטולת לבטים . הגישוש אחר מועד שיתאים לה בלו " ז שעשע אותה . " אני פנויה בחופשת לידה , עם כל הפלוסים , רק בלי תינוק " . . את התינוקת שגדלה אצלה ברחם במשך תשעה חודשים היא ילדה בניתוח קיס־ רי שסומן ביומן מראש , היישר לחיקם של הוריה הביולוגיים . זו סיטואציה שהופכת את הבטן כשמנסים לדמיין אותה בעין בלתי־ מזוינת . בעיקר אם הבטן הצמיחה פעם חבל טבור בידיעה שמה שמחובר אליו הוא שלך לכל החיים . רעות קרנצברג , פונדקאית גאה , הראשונה בנען , וכנראה מהחלוצות בין הקיבוצניקיות באשר הן , שעברו את התהליך המורכב ומעורר השאלות הזה – יש שיאמרו השנוי במחלוקת – משדרת מסר מאוד ברור . היא שמה הכול על השולחן , אבל הכול : פרטים , נתונים , מניעים , וגם עוגת קוקוס פירות יער על גבול השלמות : דחוסה , נימוחה ולא מתוקה מדי , ועדיין נתקעה לרגע בגרון כשאמרה את הסכום שקיבלה . 160 אלף ש"ח תמורת נשיאת עובר והבאתו לעולם . בהחלט סכום מרים גבות . בהשתאות , בפרגון , בקנאה , במשהו . כל אחד והגבות שלו . שווה זה ? שווה יותר ? האם זה תהליך רפואי מנותק רגש ? מעשה אצילי נדיר ? אין ספק שהשי לוב של גוף אישה וכסף , של כמיהה לילד ושל הענקת חיים , מייצר אמוציות רוחשות . 

מחוברים ל " חברים " 

רעות ( 34 ) , חברת קיבוץ נען , דור שלישי נשואה לקובי ( 36 ) , שגדל בערד , מבקר פנים במקצועו . עד סוף ההיריון המדובר עבדה כמזכירה במשרד עורכי דין . הם הורים לשני כחולי עיניים פרטיים משלהם – גיא ( 6 . 5 ) ומיכל ( 4 ) . לשאלה הבלתי נמנעת אם הם רוצים עוד ילדים , היא עונה שלא . " מלכת חילה , עוד לפני החתונה , חשבנו על שניים . יש לנו בן ובת , את מצוותנו לעולם עשינו . אחרי שמיכלי גדלה קצת , נפרדנו מכל הציוד . אם יהיה ילד נוסף - זה יהיה אומנה או אימוץ , ממקום של נתינה " . 

איפה הכרתם , את וקובי?

 רעות קרנצברג : " בירושלים . יצאתי לנסות קצת את החיים מחוץ לקיבוץ . גרתי בדירה שכורה עם שותפות , אחת מהן לחצה להכיר לי את הידיד שלה , קובי , סטודנט באוניברסיטה שגר במעונות . 

אחרי חודש נהיינו זוג , אחרי 11 חודשים התחתנו " . את החיבור הראשוני היא זוקפת לזכות הסדרה " חברים " . שניהם , מתברר , חולקים התמכרות משותפת לסיטקום הטלוויזיוני הנצחי , מאלה שחרשו כל פרק עשרות פעמים , ומכירים בעל־פה כל פאנץ ` ליין . מרתון שידורים חוזרים שארגנו לעצמם באותו יום כיפור בדירה השכורה בעיר הבירה הבהיר להם שיש על מה לדבר , או לפחות יש ממה לצחוק . מה שבטוח , מבחן האופי ההדדי עבר בהצלחה . גם היום , על הספה האפורה בסלון החמים והצנוע שלהם בקצה הקיבוץ , זו ברירת המחדל המועדפת , היא מודה . " יין , גבינה טובה ו׳פרנדס׳, ואנחנו עדיין מתפוצצים מצחוק " . חוץ מזה הם מתחברים גם לתזונה פליאוליתית , אוהבים לבשל , לאכול טוב לישון טוב ולהיות הורים טובים . לזוגיות הקרובה שלהם היה משקל משמעותי בבחירה ללכת , בלב שלם , אל מהלך אמיץ שמצריך תמיכה וחוזק והכלה . 

לא מובן מאליו שגבר יזרום עם החלום של בת זוגו להביא לעולם תינוק עבור זוג שאינו יכול ללדת , שיהיה שם אתה כשותף מלא לחוויה עוצמתית ולדרך שיש בה סיכונים , וטיפולים הורמונאליים , והתמודדות רגשית וכבד ולוחץ ומעייף וכואב . 

ובכלל , אישה בסוף היריון , ולפעמים דווקא בתחילתו , היא לא תמיד אותה אחת רגועה וסבלנית שמתפקעת אתך מצחוק על הספה מול הפרק שבו משמשת פיבי כאם פונדקאית לשלישייה . 

אינטואיציה אימהית 

מאיפה בא לך הרעיון להיות פונדקאית?" 

כל השנים נמשכתי לכתבות על הנושא בעיתונים " , היא נזכרת . " קומם אותי שהחוק בישראל לא אפשר לנשואות להיות פונדקאיות , אלא רק לחד - הוריות גרושות , אלמנות או רווקות . בזמן ההיריון שלי עם מיכל קראתי ששינו את החוק וגם נשואות יכולות . לפני שנתיים שוטטנו קובי ואני יחד באינטרנט , ופתאום קפץ באנר : ` רוצה להיות פונדקאית ? ` אמרתי לקובי שאני רוצה . הוא שאל איך אסביר את זה לילדים " . כאן צצה האינטואיציה האימהית הבריאה שלה , שהמשיכה אתה לאורך הדרך . כנראה כשהדברים בהירים בראש , אין צורך בפסיכולוג שיגיד לך מה להגיד . התשובה שלה הניחה את דעתו של קובי . " הוא שאל אם אני בטוחה , אמרתי כן , אמר ` יאללה תירשמי ` , והכנסתי פרטים . אחרי שבוע וחצי , בדרך לעבודה , קיבלתי שיחת טלפון מהמרכז לפונדקאות - מירב פונדקאות חובקת  היה יום שמש כיפי והשיחה תפסה אותי בהליכה . במשך שעה הסתובבתי סביב העץ במעגלים , לא יודעת איך הוא לא נפל , מרגישה את הפרפרים בבטן ככל שהתקדמה השיחה המניע שלי היה לעשות שינוי בעולם , בעולם הפרטי של מישהו . 

כשהיא אמרה לי את הסכום נפלה לי הלסת . אני קיבוצניקית , לא רגילה לסכומים כאלה " . מכאן התגלגלו העניינים מהר . טפסים . אישורים . בדיקות רפואיות מקיפות ( " אוברול כללי " , כהגדרתה ) , שעות של מבדקים פסיכולוגיים קפדניים כדי לעמוד על מאפייני האישיות שלה , לחפור לעומקם ולהכריע אם היא מתאימה לצאת למסע הגופני והנפשי הגדול הזה . 

ממה שידוע לה , מתוך עשר נשים שפונות לתהליך - רק אחת עוברת את כל הסינונים . גם קובי נדרש להתייצב לאבחון , כדי לשלול את האופציה שאשתו נשלחה למשימה תחת לחץ שלא מרצונה החופשי ( " וגם לראות שהוא לא מרים עליי כיסאות בזמנו הפנוי " ) . להתבשל בהחלטה תהליך הפונדקאות בישראל חוקי זה עשור , והחוק מציב קריטריונים ברורים מאוד , מי יכולה לשמש כפונדקאית ועבור מי . הוא מתיר פונדקאות מלאה בלבד , שמשמעותה : אין קשר גנטי בין העובר לפונדקאית הנושאת אותו . 

הביצית אינה יכולה להיות של הפונדקאית אלא רק של האם הביולוגית או של תורמת , והזרע חייב להיות של האב . אחרי שוועדת האישורים מאשרת את התיק שהגישו ההורים המיועדים , אפשר להתחיל בטיפולים הרפואיים . מרכז הפונדקאות מנתב ומלווה באופן הדוק את כל התהליך , מהטופס הראשון ועד אחרי הלידה ( ראו עוד במסגרת ) . אפשר להסתכל על זה כעסקה כלכלית , אבל גם ככזו שבה שני הצדדים פועלים מהבטן , תרתי משמע . הרבה רגש , מטעני עבר , חלומות עתיד וגורל משותף שלובים בה . הקפיצה המשותפת למים מצריכה אמון וביטחון , ומרכז הפונדקאות הפועל מקדיש תשומת לב רבה לחיבור בין הזוג לפונדקאית . עוד לפני שעורכי הדין נכנסים לתמונה מתקיימת פגישת היכרות , לגישוש דו - כיווני אחר הכימיה הנדרשת . 

איך היה המפגש הראשון עם הזוג שעבורם ילדת את התינוקת ? 

" לפניהם היה זוג אחר . צעירים , בלי ילדים , מאוד מזכירים אותנו באופיים . היה חיבור מיידי . עברנו שני ניסיונות של החזרת עוברים שלא צלחו , ופתאום היא לא עונה לי לטלפון . ניסיתי להשיג אותה כמה ימים ונבהלתי שאולי קרה משהו . ואז שיחת טלפון ממנהלת המרכז , שסיפרה שהם החליטו להתגרש " . 

לקחת צעד אחורה ? 

" לא . היא הציעה שאחשוב אם אני רוצה זוג אחר . עניתי לה שאני לא צריכה לחשוב . אני רוצה . שבוע אחר־כך קיבלתי את הפרטים של הזוג החדש . זה היה סיפור שונה . זוג יותר מבוגר , עם ילדים משלהם , ולאחר טרגדיה משפחתית של אובדן ילד . מאז לא הצליחו להביא ילד נוסף לעולם . קראתי את המכתב שהם צירפו לתיק האישי . התלבטתי מאוד ולקח לי זמן להתבשל " . 

ממה חששת ? 

" שהתינוק שייוולד יהיה תחליף לילד שאיננו . הרגשתי שאם אני מגשימה חלום לזוג , זה צריך להיות עבורם שינוי אמיתי קובי אמר : ` בואי נלך לפגוש אותם ` .

נפגשנו , ובאמת עם הזמן הבנתי שלילד ההוא יש את המקום שלו״

מתי שיתפתם את המשפחה ? 

" לאימא שלי סיפרנו בשלב הבדיקות .

היא הייתה אתנו מההתחלה . אחותי פחדה שאקשר לעובר , אבל הבהרתי לה שפה זה רק בייביסיטר . אבא שלי אמר שהוא צריך לחשוב על זה . הבהרתי לו שאין לו מה לחשוב . אבא של קובי הביע דאגה , אבל תמך . החברות שלי תמכו מאוד " . 

לספר לילדים 

לקראת ההפריה החוץ־גופית היא קיבלה זריקה לביטול הביוץ הטבעי . רירית הרחם קיבלה מעקב צמוד ותמיכה הורמונלית שתעבה אותה כראוי , שתהיה ערוכה ומוכנה לקלוט את העוברים . ואכן , העוברית המתארחת נקלטה מייד בניסיון הראשון . " שלחתי לאימא שלה צילום מסך של תוצאות בדיקת הדם , ואני רואה שהיא לא מגיבה . 

אחר - כך סיפרה שעשר דקות היא רק בכתה מהתרגשות " . 

מתי הכנסתם את הילדים לתמונה ?

 " עד סקירת המערכות שמרנו שלא לדבר לידם בכלל על זה . יומיים אחרי ההחזרה נפגשנו , שתי המשפחות , עם הילדים . אמרנו להם שנוסעים להיפגש עם חברים של ההורים . הילדים של הזוג יותר גדולים וכבר ידעו . היה מפגש מעולה וקליק מיידי בין הילדים . ביום של הסקירה הבטן כבר בצבצה והצורך לספר להם עמד לי בגרון . חזרנו מהבדיקה , ישבתי אתם על הספה , הזכרתי להם את ` החברים של ההורים ` שנפגשנו אתם אז , הראיתי להם תמונה של העוברית שצילמתי בבדיקה והסברתי להם שבתוך הרחם שלי יש תינוקת , אבל היא לא שלנו , היא שלהם . 

אנחנו רק שומרים עליה עד שהיא תהיה מוכנה , כי הרחם של אימא שלה מקולקל " . 

איך הגיבו ? 

" גיא שאל איך הכניסו אותה פנימה . הסברתי לו שהרופא ערבב בצלחת מיוחדת את הזרע והביצית , ועם צינור קטן קטן הכניס אותה לבטן שלי . למחרת שיתפתי את הגננות , שלא יופתעו אם הילדים יעלו את הנושא " . וילדים , אם מסבירים להם בפשטות , הם פשוט קולטים וממשיכים לענייניהם . 

גיא ומיכל הפנימו ושיתפו את החברים מהגן , את כל מי ששאל וגם את מי שלא , במנטרה : " יש לאימא שלי בבטן תינוקת , אבל היא לא שלנו " . 

עסקה של נתינה

היא שיתפה בפתיחות ובכיף את הסביבה הקיבוצית , שידועה כדוחפת אפים ידועה . למי שבירך במזל טוב על הבטן התופחת ענתה באוטומט : " תודה , היא לא שלי " - תשובה שגבתה אי אלה מבטים המומים , ובעיקר 99% פרגון . 

איך ההרגשה להיות בהיריון לתינוקת לא שלך?

"אני אוהבת להיות בהיריון . יש משהו בתחושה שאת מביאה חיים . 

שמרתי כמו בהריונות שלי , כבר משלב הניסיונות , בלי קפאין ואלכוהול . ההבדל הוא שפה לא התחברתי לבטן . הייתי מתנגשת בדברים , לא מעריכה נכון מרחק . שבועיים לפני הלידה עוד מצאתי את עצמי מכניסה את הבטן . כשהתינוקת הייתה בועטת ומשתוללת בפנים הייתי אומרת לה בצחוק : 

` היזהרי , אני אקרא לאימא שלך ! ` " איך היה הקשר עם הזוג ?

 " לא באתי במטרה לחפש חברים . זו עסקה של נתינה . הם נתנו ספייס ולא ישבו על הווריד כמו שזוגות אחרים יכולים . אבל כשמבינים את המצוקה של הזוגות האלה , קל להכיל כל דרך שבה הם מתנהלים " . 

ללדת היא בחרה בניתוח קיסרי . ידעה מההתחלה שכך מתאים לה לסיים את התהליך . " את גיא ומיכלי ילדתי בלידות רגילות " , היא אומרת " שניהם עשו הרבה נזקים בדרך החוצה . זה לא ילד שלי , אז למה שאוציא אותו משם ? ולמה שיכאב לי כל כך בשביל ילד של מישהו אחר ? "

בשבוע ה - 38 , בתאריך שנקבע מראש , התייצבו ארבעתם , היא וקובי והורי התינוקת , ב "אסף הרופא" .

 "זה בית חולים עם הבנה מאוד גבוהה בפונדקאות " , היא מסבירה את הבחירה בו . " הוא נחשב תואם פונדקאות ` . 

מציינים מראש במחשב שהיולדת פונדקאית , והכול זורם חלק וברגישות . 

זה מונע שאלות מגוחכות . הם יודעים אילו טפסים צריך למלא ואיזה צמידים שמים על איזו יד . 

לי שמו צמיד של מטופלת , ואת הצמיד עם פרטי התינוקת - על היד של ההורים " . 

מה עבר לך בראש ברגע ששלפו אותה החוצה ? 

" וואו , כמה היא דומה לאבא שלה " , היא נזכרת . " האימא ישבה לידי בתוך החדר . קובי ישב עם האבא בחוץ ווידא שלא יתעלף . 

התלוצצתי עם רופאיי כמו שאומרים , והופתעתי עד כמה רחוק הניתוק שלי הגיע . האימא הסתכלה על הרצפה כל הזמן כדי לא לראות דם .

אמרתי לה : ` הילדה שלך ! ` היא אמרה ` אני לא מאמינה ` , וצחקנו שתינו מאושר " . 

הפי אנד ? 

" סוג של " , היא אומרת . " תחושה של סיום משימה בהצלחה . הייתה הרגשה מוזרה . כמעט שנתיים הייתי בתהליך כל כך רגשי , ופתאום נגמר . ומה עכשיו ? כמו יום אחרי החתונה שהתכוננתם אליה הרבה זמן " .

 12 שעות אחרי הלידה היא שלפה מהתיק את הכדורים לייבוש חלב שהכינה מראש . " זה היה הדבר הראשון שהכנסתי לתיק הלידה " . פחות מ - 48 שעות אחרי היא כבר הייתה בבית , בלי פרחים ובלונים וגם בלי ערימות של טיטולים וריח של תינוק , אבל עם שינה עמוקה של לילה רצוף נטול הפרעות ועיניים טרוטות . היא זכאית לחופשת לידה מלאה , ובמקרה שלה זו אכן חופשה , לאושש בה את הגוף . 

מסיבה לתינוקת לנוכח מעמדה הייחודי כיולדת שמצד אחד אינה מיניקה ולא חלים עליה איסורים , ומצד שני חל עליה נוהל הפינוק העצמי בתום התאפקות של תשעה חודשים - הסתערה בחדווה על האלכוהול הביתי . 

היא מצביעה על מדף היינות המרוקן ומדווחת על חיסול ממוקד . 

ולא , אין לה בעיית שתייה - " אבל הדבר הראשון שרציתי , איך שסיימתי עם הנורופן – היה אלכוהול , ועכשיו " , היא צוחקת , ואז שולפת מהפריזר בקבוק ששרד . " זה ליקר תות בלי סוכר שהתחלתי להכין בחודש התשיעי . האחרון שנשאר " . 

נו , נכנס יין יצא סוד , יצאה תינוקת נכנס ליקר ורוד . 

את חושבת הרבה על התינוקת ?

" היא ממש לא בראש כל הזמן . אני נזכרת כשהצלקת מגרדת " . 

היא מראה לי בטלפון תמונה ששלחה לה האם . צודקת , אכן תינוקת יפהפייה . הן מתקשרות בווטסאפ מדי פעם , אבל ממש במינונים רגועים . 

היא לא יודעת איזה קשר יישמר .

 " סיכמנו שנזרום . יש סק־רנות טבעית לראות את הילדה גדלה , אבל זה לא בדמי " .

בשבת שלפני הלידה עשו רעות וקובי עם הילדים "מסיבת פרידה לתינוקת " . זה רעיון שלקחה מחברה פונדקאית - מחווה אינטימית משפחתית , אולי מין צורך לסגור מעגל . " כל אחד אמר מה הוא מאחל לה " , היא מספרת . 

" מיכל איחלה `שתהיי בריאה ושלא תהיי מצוננת ושיהיו לך הרבה מתנות` . 

גיא אמר שהוא לא יודע לברך תינוקת שרק נולדה , אז איחל למשפחה שלה : ` שהתינוקת תקשיב לכם ושתלמדו אותה דברים חדשים ` , 

ואכלנו חטיפים , כי זה מה שעושים במסיבות " . 

את הברכות והציורים שציירו היא קיבצה לחוברת , וארזה יחד עם מתנה ועם כמה תמונות היריון שפיתחה , אולי התינוקת תרצה פעם לראות באיזו בטן היא צמחה . 

למחרת הלידה קובי והילדים באו לבקר בבית החולים , ראו את התינוקת ונתנו להורים שלה את החבילה , שישמרו לה בינתיים . 

ההורים המאושרים העניקו גם הם מתנה לילדים , בשמה של התינוקת ,

"כתודה שעזרתם לאימא לשמור עליי" .

את הכרת התודה היא רואה בעיניים שלהם , וזה הדבר המשמעותי מבחינתה . התמורה הכספית היא לא העניין . " הייתי עושה את זה בלי למצמץ גם בלי לקבל כסף " , היא אומרת בנחישות , אבל סכום כזה שמתיישב לך בחשבון הבנק בהחלט מרפד אותו , לפחות כמו שההורמונים מרפדים את רירית הרחם . הרכישה הראשונה הייתה מיטת קומתיים מעץ לחדר הילדים . 

ממש השתוללתם . מה אתם מתכננים לעשות עם העודף מהמיטה ? " אוטו . . טיול משפחתי להולנד , וטיול זוגי בהמשך " . 

יהיו בקיבוץ שילכו בעקבותייך ? 

" יש כמה שחושבות על זה " , היא מחייכת , וחשוב לה שהמסר הנשי , שבגללו הסכימה להתראיין , יעבור :

 " ואם יש מישהי שזה מדגדג לה בבטן , שזה מתאים לה לאידיאולוגיה ולאופי , שיכולה לעמוד באתגר של מעשה משנה חיים - אל תהססי , לכי על זה בכל הכוח״.

החוק מאפשר לאישה עד שתי לידות כפונדקאית.

שנה ממועד הלידה מותר להתחיל שוב בתהליך.

״בדיוק אתמול״ היא אומרת, ״וידאתי עם קובי שהוא בעניין״

ומה ענה?

שברור!

לעקוב מקרוב, בריחוק

"בהריונות שלנו הייתי מעודכן מתי כל בדיקה ובאיזה שבוע אנחנו . פה לא הייתי מחובר לזה " • 

נקודת מבטו של בן הזוג קובי קרנצברג , האיש של רעות , יש שקט וצניעות . 

אחרי התינוקת שצמחה בבטן של אשתו הוא עקב מקרוב , אבל לגמרי בריחוק - מחובר מאוד לנתינה שבתהליך , אבל מנותק מההיריון עצמו . 

זו חוויה רק שלה , או של שניכם ? 

קובי קרנצברג : " פונדקאות היא משהו ששנינו עוברים " , הוא מסביר את התחושה " אבל זה היריון של מישהו אחר . בהריונות שלנו הייתי מעודכן מתי כל בדיקה ובאיזה שבוע אנחנו . פה לא הייתי מחובר לזה . כן חיכיתי לשמוע את התגובה של המשפחה לכל דבר , מה אומרים , אם מתרגשים " . היו רגעים קשים בהיריון , שעברה בך מחשבה למה אתם צריכים את זה ? " לא . בכלל לא " . 

הרצון של בת זוגו לעשות את זה , והתנהלותה תוך כדי , לא הפתיעו אותו . " תמיד ידעתי שרעות אוהבת לתת ונותנת מכל הלב . 

זה משהו שמתאים לה לעשות " . זו הייתה הפעם הראשונה שנשארת מחוץ לחדר הלידה . " ישבתי עם האבא בחוץ וחיכינו . 

האימא הייתה בפנים עם רעות . זה המקום שלה , לא שלי . אני רק מלווה פציינטית " . 

האם הסכום שנשאר בסוף מהווה שיקול ?

 " ממש לא . זה השיקול האחרון . לא האישיו ` . היינו בטוחים שזה הרבה פחות . נכנסנו במחשבה שזה סכום קטן שייתן לנו משהו , אבל זה סכום מאוד גבוה , שנחמד מאוד לקבל ואנחנו לא מתנגדים - אבל אחרי שראינו את ההשפעה על המשפחה השנייה , היינו עושים זאת פעם נוספת גם בסכום נמוך בהרבה " .