כשחובקים אנו את י" בזרועותינו, הלב גואה בעומס רגשותינו.
בס"ד
כעת-כשחובקים אנו את י` בזרועותינו,
הלב גואה בעומס רגשותינו. ובעוד אושרנו הולך ורב מנסים אנו לחשוב: מה היית לנו, מירב?
האם היית רק מתווכת פונדקאית לזוג משדכת? או שמא היית לנו גם מורה, המלמדת מסבירה ומבהירה.
ואולי היית לנו מדריכה, מלווה אותנו לאורך מנהרה חשוכה מאירה את הדרך בניסיונך העשיר, בסגנונך הפתוח, הכן והישיר.
הן היית לנו תמיד אוזן קשבת מזדהה איתנו, מרגישה וכואבת בכל עת צורך משמשת מגשרת מרגיעה, מפשרת והדורים מיישרת.
היית לנו אי של שפיות בימים סוערים ברגעי מבוכה, כשדברים לא ברורים. יד ביד צעדת איתנו לאורך שנים גם בקשיים, בתהיות, או בתחושת חוסר אונים.
היית לנו עוגן חזק ויציב יודעת לחתוך עניינים, יעדים להציב מעולם לא איבדת את קור הרוח תמיד הענקת כל כך הרבה כוח.
כל אלה היית, ומעל הכל- חברה אמיתית יחד איתנו כאבת, התאכזבת, ציפית, שמחת, התרגשת וחווית.
היום- מחפשים אנו מילים של תודה שיצליחו להביע ללא גבול ומידה את התודה, ההוקרה וההערכה אך באין מילים כאלו בנמצא נברכך- שתמיד ילווך אושר ושמחה ויהיו ימייך מלאים בעשייה ברוכה!
