|
" זה לא קרוב לשום דבר שעשיתי קודם.
שרית לבנה, סקופ 2007.
אחרי שעברה 25 טיפולי הפריה , ורגע לפני שהיא עוברת את הטיפול ה-26 , המליץ הרופא למירב לוי לנסות להביא לעולם ילד באמצעות פונדקאית הניסיון העשיר שצברה מאז בתחום גרם לה לייסד בלוג בנושא , ומאוחר יותר הוביל לפתיחתו של המרכז הישראלי לפונדקאות ` , אותו היא מנהלת , ושכבר רשם שורת הצלחות עם 50 ילדים שנולדו באמצעות פונדקאיות ועוד 20 הריונות שכבר יצאו לדרך . היא עובדת מסביב לשעון , הטלפון הנייד שלה פתוח תמיד והיא בכוננות 24 שעות ביממה . את החופשות הפרטיות שלה היא מתכננת לפי הלידות הצפויות , ומאז שפתחה את המרכז עוד לא פספסה אפילו לידה אחת , רק כדי לא להשאיר את הפונדקאית לבד אפילו לא לרגע.
מירב לוי , מייסדת מירב פונדקאות חובקת המרכז הישראלי לפונדקאות , משדכת בין זוגות שאינם יכולים להביא ילד בצורה טבעית לבין האם הפונדקאית המיועדת השבוע מירב התבשרה בשיחה בקו השני שאם פונדקאית קיבלה תשובה חיובית בבדיקת הדם והיא ככל הנראה נושאת ברחמה תאומים.
מירב מבינהטוב מאוד מה זה אומר , שהרי היא בעצמה נעזרה באם פונדקאית כדי ללדת את בתה השניה.
״את ביתי הראשונה ילדתי אחרי שעברתי 9 הפריות חוץ גופיות ומיד אחרי שהיא נולדה התחלתי בסדרת טיפולים נוספת מתוך תקווה שהפעם זה יצליח מהר יותר״
מספרת השבוע מירב , עברתי בחיי 25 טיפולי פוריות שבהם נולדה לי בת אחת כשהגעתי לרופא שלי כדי להתחיל את הטיפול ה26 הוא אמר לי: ״די, עד כאן. למה שלא תחזירי באם פונדקאית?״
בעלי ואני אימצנו את הרעיון בשתי ידיים ויצרנו קשר עם פונדקאית שהרופא המליץ עליה, הקליק עם הפונדקאית היה מיידי. עברנו את כל התהליכים והבדיקות , האבחונים והשיחות ואחרי טיפול אחד נולדה ביתנו השנייה, דומה שתי טיפות מים לאחרונה הבכורה.
במהלך התהליך פתחתי בלוג באתר ׳תפוז׳ ושיתפתי באמצעותו את הקוראים במה שעובר עלינו. התגובות היו מדהימות, נחשפתי שם לנשים נוספות שהיו בתהליך דומה או שסיימו תהליך כזה. נשים נוספות שיתפו את באי הפורום בהתלבטויות שלהם בנושא, ובפורום הזה פגשתי גם את ד״ר אלי תימן, אנתרופולוגית רפואית אמריקאית , המתגוררת בארץ שחקרה את נושא הפונדקאות בישראל.
דר תימן ואני נפגשנו ולא אגזים אם אומר שהיא כמעט וכפתה עלי להקים את המרכז לפונדקאות בישראל, מרכז שהיה דומה לזה שהיא הכירה מקרוב בקליפורניה.
אני לא הגעתי מתחום הרפואה וכל מה שעשיתי בחיי לפני כן, לא דומה למה שאני עושה היום.
דבר אחד ברור לי מעל לכל ספק, רק מי שעברה תהליך כזה על בשרה וחוותה את הקושי האמיתי בלהביא ילד לעולם, יכולה לעמוד בראש מרכז שכזה״
את המרכז הקימה מירב ב2002 ומאז נרשמו בו הצלחות רבות.
50 ילדים נולדו וביצים אלו יש 20 הריונות של פונדקאיות. לכנס האחרון שערכה מירב בביתה הגיעו למעלה מ150 איש, זוגות ופונדקאיות שהפכו עם הזמן לחבורה מגובשת ותומכת ״חוק הפונדקאות נחקק בישראל בשנת 1996, ביוזמת זוגות שבהן חלק מהנשים נולדו עם תסמונת רוקיטנסקי- תסמונת שבה נשים נולדות עם שחלות אך ללא רחם.
באותם ימים אפרים סנה כיהן כשר הבריאות , והחוק עובר ללא בעיות מיוחדות , אין כמעט מדינות בעולם שנושא הפונדקאות, מוסדר בהן בחוק, הפונדקאות אמנם מותרת בהרבה מדיניות , אך המחוקק לא נתן את דעתו על כך.
מהבחינה הזו ישראל היא מדינה פורצת דרך, אך עדיין יש מספר דברים שעל - פי חוק הם אסורים.
כך ,למשל, הגביל המחוקק את האם הפונדקאית , לעבור רק פעמיים את תהליך הפונדקאות כדי למנוע ׳מסחור של הגוף׳, זוגות חד מיניים לא יכולים להיכנס לתהליך של פונדקאות אלא רק זוגות נשואים ״קונבנציונליים״ שלגביהם הוכח מעל לכל ספק, שאינם יכולים להרות״
מירב עובדת מסביב לשעון, הטלפון שלה פתוח תמיד והיא בכוננות 24 שעות, את החופשות הפרטיות שלה עם בני משפחתה היא מתכננת לפי הלידות הצפויות, מאז שפתחה את המרכז, לא פספסה לידה אחת. בכולן היא נוכחת ״בחדר הלידה הסיטואציה מאוד מורכבת , האם והאב המיועדים הרבה פעמים קרובים לעילפון. ההתרגשות מגיעה לרמות שאי אפשר לתאר. האם המיועדת חווה את הכאב של הפונדקאית כאילו זו היא ששוכבת על המיטה , הציפייה לרך הנולד גדולה מאוד , זהו הרגע שלו כולם מחכים ורק מצפים שהכל יעבור בשלום . ברגע שהתינוק נולד הוא נמסר לאם המיועדות , וכל הפוקוס עובר אל בני הזוג. בדקות האלה האם הפונדקאית עלולה למצוא את עצמה לבד , ולמרות כל ההכנה הנפשית שהיא עברה לרגע הלידה אסור להשאיר אותה לבד , אני שם בשביל כולם , אבל בעיקר בשביל שאם הפונדקאית.
תהליך המיון שעוברים בני הזוג מחד , והאם הפונדקאית מאידך . הוא קפדני ביותר , לרוב , כבר בזמן מילוי השאלון האישי הראשוני ניתן לדעת מי לא בשל לעבור תהליך שכזה וזאת משום שהקריטריונים היבשים מאוד ברורים לכל הצדדים הנוגעים. ״אם פונדקאית נשואה או שאינה בריאה , השתמשה בסמים אלכוהוליסטית או סובלת מעודף משקל קיצוני - תיפסל מיד. מעבר לזה יש את ההתרשמות הראשונית של המראיין, את האבחון הפסיכו - דיאגנוסטי שעליה לעבור עם פסיכולוג , אבחון שאורך 6 שעות הפסיכולוג יכול לזהות באבחון פרטים מעברה של האישה שעלולים למנוע ממנה להתקבל לתהליך . מקרים כמו : פרידות קשות שמהן לא התאוששה , חוסר יכולת להתמודד עם לחצים או מצבים מורכבים . הפסיכולוג ירצה גם לשמוען מה היו המניעים שהביאו אותה , לבחור בפונדקאות, רובן לא מסתירות את העובדה שהכסף הוא המניע, אך באותה מידה , הן ידעו לספר שהמעשה, המצווה שהן יעשו חשובה לא פחות " .
מירב גאה לספר שכל הנשים שעברו את המיונים הקפדניים ושימשו כאמהות פונדקאיות צלחו את התהליך בצורה יוצאת דופן , ורבות מהן אף עשו זאת פעם נוספת .
חלק גדול מההצלחה טמון גם בשידוך בין האם הפונדקאות להורים המיועדים. כאשר השידוך עולה יפה כל התהליך הופך לנעים יותר . אנחנו משתדלים שהפונדקאית והזוג יגורו בקרבת מקום , שיהיו מאותו רקע , למשל , לזוג דתי חשוב מאוד שגם אם הפונדקאית תהיה שומרת מצוות , שלא יהיו בעלי תכונות אופי שיובילו לחיכוכים.
רוב הזוגות שומרים על קשר כזה או אחר עם האם הפונדקאית גם שנים אחרי שהסתיים התהליך.
וחלקם אף מחכים ליום שבו הילד , שנולד בעקבות התהליך , יוכל להיפגש עם האישה שנשאה אותו ברחמה ולספר לו עליה.
יש מערכות יחסים יפות מאוד שהתפתחו בעקבות התהליך , וכשכולם נפגשים בכנסים שאנחנו עורכים זה בולט מאוד״
הרגשנו שזכינו בלוטו.
לחנה וירון המתגוררים באזור השפלה נולדה תינוקות לפני כחצי שנה,
תינוקת שאם פונדקאית נשאה עבורם ברחמה. השניים בדומה למירב חוו הריון תקין בדרך הטבע ממנו נולדה בתם הבכורה , כיום בת שמונה,
ולאחר הלידה הרחם של חנה לא התכווץ למימדיו הרגילים, היא סבלה מדימומים ומקריסה של מערכת קרישת הדם ובסופו של דבר נאלצה לעבור ניתוח כריתת רחם, ״עברתי טראומה איומה ונוראה שכבתי במצב קשה מאוד בטיפול נמרץ , למזלי יצאתי מזה בחיים אבל לא התאוששות מזה זמן רב " , מספרת השבוע חנה , הרופאים שטיפלו בי לאחר ניתוח הכריתה ניסו לשווא להרגיע אותי שבעתיד אוכל להיעזר בפונדקאית כדי להביא עוד ילד לעולם , אבל לא הייתי מסוגלת לשמוע כלום . הייתי עסוקה באבל שלי על הרחם שאיננו "
לפני כארבע שנים את הלילה המחשבה על פונדקאות להבשיל במוחה של חנה, אך עדיין כל הנושא נשמע לה קצת הזוי.
היום היא יודעת שזה נבע בעיקר מפני שחסר לה ידע מספיק בנושא.
ירון, לעומתה , היה מוכן לזה עוד הרבה קודם אך הוא המתין כל העת שזוגתו תשלים עם האפשרות ותקבל אותה ״אחרי טיפול פסיכולוכי שעברתי הגעתי להבנה שאני מוכנה לפונדקאות, אך קודם לכן בדיעבד אם נוכל לעמוד בזה כלכלית . למירב הגענו אחרי שחקרנו את הנושא באינטרנט , והחיבור בינינו היה מיידי , הרבה בזכות העובדה שהיא עברה כמעט אחד לאחד את מה שאנחנו עברנו על בשרנו ויצאנו לדרך ״
את האישור העקרוני במשרד הבריאות קיבלו הזוג ללא כל קושי, שהרי הסיבה הרפואית בגינה פנו לפונדקאית לא השתמעה לשתי פנים , אך כל הביורוקרטיה שנועדה נכונה להם הייתה מתישה .
" היום ירון צוחק ואומר שההריון שלנו נמשך שנתיים , כמו של פילה.
מהרגע שיצאנו לדרך ועד שבתנו נרשמה בתעודת הזהות שלנו , כבתנו , עברו הרבה מים בירדן.
עברנו בדיוק את אותן הבדיקות שהאם הפונדקאית עברה , בדיקות דם למיניהן .
אישור ממשרד הפנים מהמשטרה , אבחון פסיכולוגי . רק אחרי שכל הניירת הייתה בידינו מירב יכלה להגיש את הבקשה לוועדה במשרד הבריאות״.
במקביל , חיפשה מירב אם פונדקאית לבני הזוג וקישרה ביניהם . כשממעצר בבי הרב שהפונדקאית בבאר שבע הם קצת נלחצו , אך לאחר שנפגשו איתה כל החששות נעלמו .
"דיברנו כמעט שעה ויצאני מהפגישה עם ניצוצות בעיניים , הוקסמנו ממנה ומהיושר שלה לפני הפגישה קראנו את התיק האישי שלה ובחנו את האבחון שעברה , וחשבנו שאנחנו מכירים אותה , אבל אחרי שנפגשנו הרגשנו שזכינו בלוטו״.
ההיריון של האם הפונדקאית נקלט אחרי ההחזרה השלישית , את היום הזה , אף אחד מהם לא ישכח . אני עובדת בקופת חולים " , מספרת חנה , בכל רגע פנוי שהיה לי הייתי מתקשרת למעבדה ובודקת אם יש תוצאות ירון היה לחוץ יותר ממני , הוא ממש שיגע אותי באותו יום , כל חצי שעה הוא התקשר לשאול אם יש חדש . ואז שראיתי שהתוצאה חיובית חשבתי שהלב שלי מתפוצץ.
התקשרתי ליעל (שם בדוי) ובישרתי לה את הבשורה , שתינו התחלנו לצרוח מאושר ורק כשנרגענו התקשרתי לספר לירון וכמובן שגם למירב.
״ההתרגשות הזו הזינה אותנו בכוחות לשלב הבא וכל שלב הוא מרגיש יותר מקודמו״
את בדיקת האולטראסאונד הראשונה עברו השלושה בבית חולים הדסה בירושלים אז ראינו לראשונה שיש שק הריון.
את הבדיקה השנייה, שאליה נקראנו לראות את הדופק לא אשכח לעולם.
זו הייתה בדיקה וגינאלית , ולכן ירון נשאר מחוץ לחדר הטיפולים, יעל, ללא כל הכנה מוקדמת ביקשה מהטכנאים שתכסה אותה טוב וביקשה שירון ייכנס גם הוא לראות את הדופק של העובר. היוזמה הזו שלה , היתה בלתי רגילה.
היא כל כך התחברה לתהליך היה לה כל כך חשוב שנעבור אותו כולנו בטבעיות, עד שהסכימה לעשות גם את הבלתי ייאמן.
שבעת החודשים הראשונים של ההיריון עברו כמעט מבלי שאף ידע על כך מלבד קרובי המשפחה מדרגה ראשונה של חנה וירון, גם בתם הבכורה לא ידעה דבר וחצי דבר על מה שהוריה עוברים.
״לא יכולתי לשתף הרבה אנשים בתהליך לא מפני שחלילה התביישתי, פשוט מפני שכל שלב בתהליך הוא כל כך עוצמתי רציתי לחסוך מעצמי את השאלות החקרניות והסקרניות, אמנם הכל מכוונה טובה , אבל לא הייתי בטוחה שאוכל להתמודד עם זה.
לבתי הבכורה סיפרתי על כך רק שהיינו בחודש שביעי של ההריון.
שבוע לפני שחנה סיפרה לבתה מה צפוי לקרות בעוד חודשיים, היא סיפרה לה סיפור על תרנגולת שלא יכלה לדגור על הביצה שלה כי כאבה לה הרגל.
אותה התרנגולת בקשה מתרנגולת אחרת לעשות זאת במקומה וכשבקע האםרוח מהביצה היא העבירה אותו לאימו. הילדה פערה זוג עוניים חכמות ושאלה
׳נו, למה את מספרת לי את זה?׳
אך לחנה לא היו הכוחות לספר לה את האמת.
שבוע לאחד מכן ישבו חנה ירון ובתם בסלון חנה שאלה את הילדה מה היא הכי רוצה שאבא ואמא יתנו לה , הילדה ענתה תינוק!
חנה הסבירה לביתה בפשטות מהו תהליך הפונדקאות וסיפרה לה שהם פגשו פונדקאית מדהימה שבקרוב מאוד תלד לה אחות. הילדה פרצה בצרחות ונכנסה לאקסטזה של ממש.
״פתאום היא הבינה לאן נעלמתי לה בזמן האחרון , כל פעם שהייתי צריכה לקבל זריקה בזמן טיפול ההפריה או בכל פעם שהייתי צריכה לחות את יעל לבדיקות הייתי ׳מסבנת׳ אותה שאמא צריכה ללכת לעבודה לתת משהו למישהו , אז היא גם הבינה מה פתאים סיפרה לה על התרנגולת ואז היא ירתה את המשפט ״אנשים נועדו לעשות מעשים טובים ויעל נועדה לעשות מעשה טוב בשבילנו״.
ידעתי שהיא הפנימה את התהליך מצויין והיה לי ברור שהיא לא תוכל לעצור את ההתרגשת ותרצה לספר על זה לכל העולם, וכך היה " .
הדבר הראשון שעשתה הילדה היה להתקשר בעצמה ליעל ולשטוף איתה בשאלות נוקבות, כמו:
למה את עושה את זה?
האם עזרת לעוד אנשים כמו אמא ואבא שלי?
האם את אוהבת את התינוק?
כשיעל ענתה שהיא אוהבת את מה שהיא עושה בשבילנו , הילדה נרגעה.״
״בחופשת הפסח נסענו כולנו לבית של יעל ואז הילדה גם ראתה את הבטן הגדולה שלה. ומאותו יום היא הייתה שותפה לכל מה שקרה. מיד בתום החופשה היא סיפרה על - כך למחנכת שלה בבית הספר, שלה סיפרנו על כך מבעוד מועד, וביקשה את רשותה לשתף את כל ילדי הכיתה במה שעובר עליה . הבת שלי , בסך הכל בת 8, עמדה מול כיתה שלמה והעבירה שיעור בחינוך מיני.
היא לא חסכה מהם בפרטים, החל מתהליך ההפריה , ועוד תהליך הלידה שעשוי היה להתרחש חודש מאוחר יותר. לא הייתה גאה ממנה בכל בית הספר"
היום , חצי שנה אחרי, חנה עדיין פעילה בפורום הפונדקאות, משתתפת באופן קבוע יחד עם בעלה ובנותיה במפגשים שעורכת מירב ובטוחה שהדוברת הטובה ביותר של נושא הפונדקאות היא בתה הגדולה.
״הבעיה הגדולה ביותר שקיימת היום היא נושא המודעות, לצערי, גם רופא הנשים שלי, שלא קשור לIVF שאל אותי שאלות תם בנושא הפונדקאות.
לו ידעו יותר אנשים שפונדקאות זו לא מילה גסה, אלא שזהו פתרון מצויין להרבה מאוד זוגות ובמקביל גם אמהות חד הוריות שיכולות לצאת נשכרות מזה, יכול להיות שהיום הרבה זוגות בארץ היו יכולים להיות יותר מאושרים עם תינוק חמוד , שהוא לגמרי שלהם בבית "
חנה וירון שומרים על קשר הדוק עם שאותם הם מכנים עד היום ׳הפונדקאית שלנו׳ ומחכים ליום שגם בתם הקטנה תכיר אותה ותשמע את סיפור לידתה המיוחד, לידה שלולא יעל , לא היתה מתאפשרת.
הם היו אסירי תודה-סיפורה של אוסנת
לפני כשנה חיפשה אסנת (שם בדוי) מאשקלון עבודה בעיתון ועיניה נחו על מודעה של ׳מירב - פונדקאות חובקת ,המרכז הישראלי לפונדקאות׳
ללא יותר מידי התלבטות צלצלה אסנת למספר הטלפון שהופיע במודיעה שמעה בקצרה במה הדברים אמורים והחליטה לתת לזה צ `אנס .
זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע . התהליך שהתחילה היה רחוק מסתם לענות על מודעת דרושים, הוא היה כרוך בהרבה מאןד בדיקות רפואיות ואישורים שהייתה אמורה להביא , זאת עוד לפני שהוזמנה לראיון אישי.
נדרשתי לעשות , בדיקות דם מקיפות , סוג דם אדמת ,צהבות, בדיקת איידס ועוד בדיקות רבות אחרות. התבקשתי להביא תעודת יושר מהמשטרה ותמצית רישום ממשרד הפנים, אישור רפואי שלא הייתי מאושפזת בעבר בגלל סיבוכים רפואיים , סיכומי לידה ותעודת גירושין (אישה נשואה לא יכולה לשמש כאם פונדקאית)
רק אחרי שהגשתי את כל המסמכים הוזמנתי לראיון אישי ולאחריו עברתי גם אבחון פסיכולוגי.
רק אחרי שהצוות במירב פונדקאות חובקת היו בטוחים מעל לכל ספק שאוסנת אכן עומדת בכל הקריטריונים להתחיל את התהליך נקבעה לה פגישה עם הזוג שאת ילדם הייתה אמורה לשאת ברחמה , והכימיה הייתה מיידית .
״פגשתי זוג דתיים חרדים מירושלים שהגיעו לפגישה עם הרבה שאלות וחששות.
יתכן שבגלל הרקע שלהם הם היו חשדנים יותר מהרגיל אבל אחרי שהבהרתי להם שאני מגיעה מבית מסורתי, שאני שומרת שבת ולאחר שהתחייבתי ללכת למקווה ולאכול אך ורק אוכל כשר , הם התחילו לשאול אותי את השאלות שהטרידו אותם באמת "
לבני הזוג שפגשה אסנת הייתה בת משלהם ילדה שבאה לעולם בדרך הטבע , אולם בעקבות סיבוכים בלידתה לא יכלה האישה ללדת עוד.
בני הזוג היו פוריים אך האישה לא יכלה להרות , ולכן הצוות הרפואי היה אמור להפרות את ביצית האישה מזרע של הבעל ולהחזיר את העובר לרחמה של אסנת .
תהליך שלא תמיד עולה יפה בניסיון הראשון .
בני הזוג חששו שמא אסנת תתחרט בדרך אם תהליך ההחזרה ייכשל , ואם יהיה עליה לעבור אותו בפעם השנייה והשלישית . לשמחתם הצליח התהליך כבר בפעם הראשונה ״ אחות קופת החולים התקשרה אליי לבשר לי שבדיקת הדם להיריון יצאה חיובית . מיד התקשרתי לאישה והודעתי גם לה אי אפשר לתאר את השמחה שלה . היא התקשרה מיד לבעלה ובישרה גם לו .
מאז אותו יום היינו משוחחות בטלפון מידי יום ביומו ולכל הבדיקות של ההיריון היינו הולכות יחד״
כאמור, בני הזוג התגוררו בירושלים וכדי לא להכביד יותר מידע על אוסנת וכדי שלא לטלטל אותה בנסיעות, התבצעו כל הבדיקות הקשורות להריון במרפאה של אוסנת, ורק בשלב האחרון עבר התיק הרפואי שלה לבית החולים ׳אסף הרופא׳
לאסנת יש שלושה ילדים משלה, וחווית ההיריון והלידה לא הייתה זרה לה כלל וכלל , רק שהפעם לא היה מעורב בתהליך כל רגש, רק דאגה שהכל יסתיים בשלום ״שיתפתי את האם הביולוגית בכל דבר ודבר בכל תחושה והרגשה , כשהרגשתי בפעם הראשונה את תנועות העובר בבטני , היא הייתה האדם הראשון שידע על כך . ידענו שצפוי להיוולד בן , ועל כן כל שיחה הייתה ב״הבן שלך עשה... או הבן שלך בעט...., לא נתתי לעצמי להתחבר אליו לא ברגשות ולא בדיבור. מהרגע הראשון הוא היה שלה ושל בעלה.
איך הילדים שלך קיבלו את העובדה שאמא שלהם בהיריון ושהתינוק שייוולד לא יישאר איתם?
עוד לפני שהתחלתי את התהליך שיתפתי אותם במה שצפוי לקרות . ישבתי לשיחה עם בני הבכור, הן התשע והסברתי בשפה פשוטה שיש זוג שמאוד רוצה ילדים אבל לאישה יש פצע בבטן והיא לא יכולה להיכנס להריון ולכן אמא תעזור להם.
ניסיתי להסביר לו ואחר כך גם לילדיי הקטנים את התהליך תוך שימוש בעולם המושגים המוכר להם .
אמרתי שאמא תשמור להם על התינוק בבטן שלה , כמו שאנחנו שומרים לפעמים על בני הדודים שלהם, ושהתינוק יגדל ויצא מהבטן של אמא , נחזיר להם את התינוק.
הבהרתי להם מההתחלה שהתינוק לא שלי ושהוא לא יהיה אח שלהם, והדגשתי בפניהם את העובדה שאם התינוק הזה היה שלי באמת, לעולם לא הייתי מוותרת עליו, כצו שלא הייתי מוותרת עליהם.
לא הסתרתי מהם את העובדה שאמא תקבל עבור ההריון הרבה כסך ושעם הכסף הזה אוכל סוף סוף לקנות להם הרבה דברים שלא יכולתי לקנות קודם לכן״.
ילדיה של אסנת קיבלו את ההריון של אמם בטבעיות, והרבה בזכות ההכנה שעשתה להם וגם בשל העובדה שהיא דיברה על הפונדקאות בפתיחות ולא הסתירה מהסביבה את העובדה שהיא פונדקאית.
כשבנה של אבנת חזר יום אחד מבית הספר וסיפר שהמורה שאלה: ׳מה שלום אמא? מה יש לה בבטן? יהיה לך אח או אחות?׳
הוא ידע לספר שהתינוק שבבטן של אמא הוא בכלל לא שלה ושהיא תתן אותו להורים האמיתיים שלו.
אסנת הגיע. למחרת לבית הספר ושיתפה גם את הצוות החינוכי בתהליך שהיא עוברת על מנת שלא יהיו התלחשויות מיותרות, ״בסך הכל, כל מי שידע תמך וכולם אמרו לי שאני עודה מצווה ושנפל בחלקי כבוד גדול לעזור לזוג שרוצה ילד״.
ההיריון כולו עבר ללא כל בעיה מיוחדת ולחדר הלידה באסף הרופא נכנסו אמה של אסנת , אחותה, האם הביולוגית ומירב לוי , מהמרכז לפונדקאות.
ההתרגשות בחדר הייתה עצומה . לכולם היה ברור שעוד רגע יסתיים התהליך שכולם היו שותפים לו ושעוד יוכל סוף סוף להחזיק בזרועותיו תינוק, הילד שלו איחלו תשעה חודשים . הלידה הייתה רגילה , אומנם קצת ארוכה , אך ללא סיבוכים מיוחדים . מיד כשהתינוק נולד הצוות הרפואי העביר אותו לשולחן הבדיקות, ניקה ועטף אותו ומיד מסר אותו לאם המיועדות" , ממשיכה אסנה . " זה ברור לכל הצדדים מי היא האמא של התינוק וזה אך טבעי שהיא תהיה זו שתקבל אותו לחיבוק הראשון שלו עלי אדמות . האם המיועדת ליטפה ונישקה אותו ורק אחר כך נתנה לי לראות אותו , נישקתי אותו ובעצם נפרדתי ממנו״
כמו כל דבר בתהליך הפונדקאות , גם הרגע שלאחר הלידה מתוכנן וידוע מראש לכל הצדדים , האם הפונדקאות מועברת מחדר הלידה למחלקת נשים ולא למחלקת יולדות .
בעיקר כדי למנוע ממנה את החקירות והשאלות מיולדות אחרות במחלקה כמו: ףמה ילדת? ואיפה התינוק שלך?״
האם המיועדת ובן זוגה עוברים עם התינוק למחלקת יולדות , שם התינוק נכנס לתינוקיה ומטופל כמו כל התינוקות האחרים עד השחרורהביתה.
״ההורים הביולוגיים של התינוק שילדתי היו קומה מתחתיי, ומידי פעם הם היו עולים לדרוש בשלומי.
גם בני המשפחה הקרובים שלהם הגיעו לבקר אותי והודו לי על ששימחתי את הזוג בשמחה שאין לתארה במילים.
התהליך שעברתי הכין אותי לפרידה הזו ולא היו בי חרטות או הרהורים שיש לאמא שלוקחים ממנה את ילדה? הרי זה לרכי לא היה הילד שלי. אני את שלי סיימתי. למחרת הלידה הגיעה אלי עובדת סוציאלית החתימה אותי על מסמך המאשר שהילד שילדתי לא שלי , קיבלתי כדורים לייבוש החלב , ויומיים לאחר מכן השתחררתי לביתי.
אסנת , עדיין בקשר עם בני הזוג להם שימשה פונדקאית , אך הקשר הולך ופוחת . בני הזוג , אולי בגלל הבושה , אולי בגלל הבורות במגזר החרדי , מעדיפים שהילד לא יכיר את הפונדקאית שילדה אותו והיו רוצים להמשיך בחייהם . למרות שלעולם הם יישארו אסירי תודה.
לאסנת אין בעיה להגיד שהוא נכנסה לכל נושא הפונדקאות בגלל הכסף , אבל מרגע שהיא התחילה את התהליך ונפגשה עם זוגות שכל עולמם סובב סביב הכמיהה לילד , הכסף הפך לנושא משני . " גם במשפחה הקרובה שלי יש נשים שלא הצליחו להרות , כך שאני מכירה את הנושא מקרוב . הזוגות הללו , שכל - כך הרבה שנים מחכים לילד, שכבר ניסו כמעט כל דרך אפשרית . כל טיפול מוכר וידוע ושחוו כל כל הרבה אכזבות .
״הפונדקאות זו התחנה האחרונה עבורם״ מספרת אסנת, ״אם אני יכולה לעזור להם להגשים את החלום להביא ילד לעולם , כן , גם אם זה כרוך בתשלום , אז למה לא?
אסנת , הצליחה להגשים בעזרת הכסף שקיבלה חלומות רבים , שלה ושל בני הזוג שלהם שימשה פונדקאית. למזלה, לא היו לה חובות כספיים והיא יכלה להשתמש בכסף כדי להתקדם הלאה ולא כדי לכסות חובות.
ממש בימים אלה , היא התחילה שוב את התהליך מההתחלה , הפעם למען זוג אחר.
פחדו שאטחרט-סיפורה של רונית.
אצל רונית (שם בדוי)גם היא מאשקלון.
הסיפור היה קצת שונה, רונית קראה כתבה על נושא הפונדקאות בעיתון "לאישה ", וחשבה שאולי היא
מתאימה לשמש פונדקאית , והחליטה לשתף בהתלבטות את שני ילדיה הבוגרים .
נכון, הייתי במצוקה כלכלית ,וזה היה המניע הראשוני שלי אבל מי שעושה את זה רק ממניעים כספיים לא תעמוד במשימה הזו״ מספרת רונית.
כינסתי את ילדיי, הקראתי להם את הכתבה ושאלתר אותם מה דעתם שאני אהיה פונדקאית.
התגובות שלהם הפתיעו גם אותי.
הם לא היססו ונתנו לי את ברכת הדרך.
רונית פנתה ל״מירב פונדקאית חובקת״
ועברה את אותו תהליך שעברה גם אסנת . רונית עברה את כל הבדיקות הרפואיות , הצטיידה בכל האישורים , הגיעה לראיון אישי ולשיחה עם הפסיכולוג וגם במקרה שלה הכימיה עם בני הזוג הייתה מיידית. בני הזוג עברו הרבה מאוד ניסיונות כושלים להביא ילד לעולם , והם חששו שאולי לא אהיה מספיק חזקה לעבור את התהליך עבורם.
הם ידעו שזה תהליך לא פשוט ופחדו שמתישהו אתחרט או אתייאש, ואז הם שוב יחזרו לנקודת ההתחלה. רק אחרי שהם השתכנעו שאני לא אנטוש באמצע, יצאנו לדרך , והדרך לא היה קלה. במקרה שלי ההחזרה של העוברים הצליחה רק בפעם הרביעית , כאשר בכל פעם הייתי צריכה לעבור סדרת טיפולים הורמונליים זריקות ומעקבים אצל רופא הנשים . האכזבה , בכל פעם שהתבשרנו שההיריון לא נקלט , הייתה גדולה , אך יותר גדולה הייתה השמחה ביום שבו נודע שיש היריון ".
לשמחתה של רונית, היא הגיעה ממשפחה דתית שראתה במעשיה מצווה גדולה . ילדיה תמכו בה לאורך כל הדרך , אך מידי פעם היה עליה להתמודד עם שאלות של אנשים חקרניים שנושא הפונדקאות היה זר להם.
״לא היתה לי בעיה לדבר על זה. היו אנשים ששאלו אותי מי האבא ומה פתאום אני בהיריון . לכולם עניתי באופן חופשי שאני פונדקאית , הסברתי להם על התהליך , ולרוב זה סיפק להם את הסקרנות . לא כולם הבינו למה עשיתי את זה , אבל זה לא עניין אותי מה חושבים . שמחתי שמי שקרוב אליי פירגן לי , ומי שלא , כנראה שלא היה מספיק קרוב אליי.
גם רונית לוותה על ידי בני הזוג לאורך כל ההיריון שיתפה אותם בחוויותיה. בשלב כלשהו רצתה רונית ללדת בניתוח קיסרי כדי לא לחוות את הכאב הכרוך בלידה, ובסופו של דבר , מכיוון שהעובר היה במצב רוחבי , הלידה אכן הייתה בניתוח.
"אין מילים בשפה העברית שיוכלו לתאר באמת את צרחות האושר ההתרכשות והשמחה שהייתה בחדר הניתוח. האם המיועדת כמעט והתעללה מההתרגשות כשביתה נולדה.
אני נסחפתי בהתרגשות של בני הזוג אבל בשבילי זו הילה הקלה גדולה, התהליך הסתיים!
לאורך כל התהליך התייחסתי לנושא כאל עבודה, לא יותר ולא פחות. סוג של בייבי סיטר, רק בתוך הגוף שלי.
ידעתי טוב מאןד למה אני נכנסת ומה המטרה בסוף - להגשים לבני הזו חלום על ילד משלהם.
בני הזוג השתחררו עם התינוקת מבית החולים אחרי שלושה ימים , ורונית נשארה באושפוז מספר ימים נוספים כדי להתאושש מהניתוח . במהלך הימים האלה פגשה רונית , את התינוקות , וכך גם ילדיה האישיים, אך הקשר עם בני הזוג הלך וקהה .
" אין בליבי עליהם . הם קיבלו את מה שהם רצו אני זכיתי גם לגרום להם לאושר וגם לתמורה כספית . זה לא שהכסף סידר אותי בחיים , אבל הוא בהחלט עוזר, אך מה שחשוב יותר הוא שהצלחתי לעמוד במשימה ועזרתי לזוג בישראל להקים משפחה . כשמכירים מקרוב את בני הזוג , שומעים בהם מה הם עברו בדיוק אז באמת , מבינים כמה המעשה שעשיתי הוא גדול וחשוב, ועוד כמה נושא הפונדקאות יכול לעזור לעוד הרבה זוגות שלא הצליחו להביא ילד לעולם בשום דרך אחרת"
|
