|
"בייבי סיטר לתשעה חודשים – להיות משפחה
להורים יש רצון חזק לשמור על הילד שלהם בכל דרך אפשרית ובכל שלב בתהליך .
לפעמים אפילו כדי למסור אותו למטפלת אנחנו צריכים הכנה נפשית רבה .
איך מרגישים הורים שהילד שלהם נמצא תשעה חודשים ברחם של אישה זרה ?
כתבה מרגשת על הורים שבדרך ועל פונדקאיות ישראל היא המדינה היחידה בעולם שנה הפונדקאות מוסדרת בחוק .
מאז פרסום החוק לנשיאת עוברים ב-1996 פנו לוועדה לאישור הסכמים
כ-250 זוגות , אבל לקח זמן עד שהחוק הזה בכלל עבר.
כמובן , היו שהתנגדו לחוק , בטענה שהוא מעודד התייחסות אל נשים ככלי להולדת ילדים שכפונדקאות יש סממנים טורים של עבדות , של מכירת גוף האישה ושל סחר בנשים ו/או בילדים ושפונדקאות עלולה להפוך לעיסוק הרווח בקרב שכבות חלשות.
בכתבה הבאה ננסה לברר מי הם הזוגות שפונים לפונדקאות , מיהן הפונדקאיות ומה מניע אותן ומדוע הם בוחרים בתהליך כל כך קשה מבחינה רגשית כל הפונדקאיות והזוגות המרואיינים מופיעים בשמות בדויים בגלל חוק שמטרתו להגן על הילדים שנולדו בדרך זו , אך חשוב לנו לציין שרובם דווקא מדברים על הנושא בפתיחות והיו שמחים להיחשף ולספר את סיפורם בליווי תמונות.
מירה , דוד ושירלי
שירלי ( שם בדוי ,גרושה ואמא לבת 5, שמעה על הרעיון להיות פונדקאית בשיחה בבית קפה , חברה סיפרה לי ונתנה לי חומר למחשבה , כלכלית לא הייתה לי בעיה , אבל זו הייתה הזדמנות לשפר תנאים . החלום שלי היה לקנות בית והיום יש לי , בזכות הפונדקאות.
חצי שנה חקרתי את הנושא בסוף סיפרתי לרופא הנשים שלי שהחלטתי להיות פונדקאית ידעתי שהוא מטפל בבעיות פוריות ושהוא איש ישר . סמכתי עליו . אחרי חודשיים התקשר אלי ושאל אם ההצעה עדיין תקפה . הוא אמר שיש לו זוג שתפור עלי בול, שזה יהיה שידוך משמים.
באותו יום נפגשנו , פגישה מאוד מרגשת . זה היה בספטמבר שנה אחרי הייתה להם ילדה.
מירה (שם בדוי) , אמא לבנות 9 ו3 הקימה מרכז המציע סיוע באיתור פונדקאיות מתאימות וליווי לתהליך כהמשך להתנסות שלה בלידת בתה הצעירה.
״בתי הקטנה נולדה אחרי ניסיון ההפריה התשיעי חצי שנה אחרי שנולדה כבר רצינו עוד ילד.
חשבתי שהפעם זה ילך מהר . אחרי 16 טיפולים נוספים , שנכשלו מסיבה לא ידועה , אמר לי הרופא, די! פונדקאות!.
התחושה היא של לבנה 10 קילו שנופלת על הראש.
מה , אני לא אהיה שוב בהריון לא ארגיש את התחושות המדהימות של תינוק מעט בבטן ? איך אני אגיד להורים שאישה אחרת בהריון?
מאיפה אני אשיג את הכסף?
הרופא הסביר לי על התהליך הוא אמר שזה יעלה בערך 40000דולר , וגם שהוא מכיר מישהי שרוצה להיות פונדקאית אף פעם לא עלתה לי לראש המחשבה מה יהיה אם היא לא תרצה לתת לי את הילד.
כן היה פחד שהיא לא תצליח להיכנס להריון שהעוברים דפוקים
דוד (שם בדוי) בעלה של מירה , קיבל את החדשות הרבה יותר טוב משציפתה.
הוא שאל איך עושים פונדקאות , ואחרי שהסברתי לו הוא אמר שהוא חושב שזה רעיון מצוין .
ממש התרגזתי עליו "אתה יודע שאישה אחרת תהיה בהריון? אתה יודע כמה זה עולה איך אתה מסכים?״
הוא אמר לי "את רואה מה עברת עד עכשיו כל החיים סובבים סביב הטיפולים , אנחנו לא נוסעים לשום מקום , אין סקס כמו שצריך , בואי נתחיל לחיות זו הדרך , רעיון מצוין, קדימה״
מירה התקשרה לשירילי והן קבעו להיפגש באותו ערב בבית קפה.
" תסמכי עלי , אני לא אפשל "
ההחלטה של שירלי הייתה מאוד שקולה עשיתי לי טבלה של יתרונות: הכסף , סכום חמוד לשיפור המצב הכלכלי ובעיקר - לעזור לזוג להביא ילד לעולם , יש לי כוח גדול של נתינה.
אני מתנדבת בבתי חולים . בפונדקאות את מרגישה מלאכית שעשית את המצווה הכי גדולה שיכולה להיות . החסרונות: ההריון , 9 חודשים שאת לא יודעת מה יהיה בהם . להשמין . היה לי חשוב לא לעשות נזק לילדה שלי , הכנתי אותה נפשית לפני ההריון ובדקתי את התגובה שלה , גם חשבתי הרבה על התגובה שלי אחרי הלידה" .
בעצת רופא הנשים פנתה מירה לוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים, הפועלת מטעם משרד הבריאות , ומהם קיבלה טפסים והנחיות . " כשעשיתי בדיקות דם פגשתי את שירלי במרפאה , עושה את הבדיקות שלה . ישבנו זו ליד זו ועדיין לא ידעתי איך לאכול אותה " , לאחר אבחונים פסיכולוגיים , בדיקות , איסוף מסמכים וחודשיים המתנה , אישרה הוועדה את ההתקשרות.
שירלי אמרה מההתחלה שהיא תהיה בהריון , קול פנימי אמר לי לא להעמיס עליה את כל מה שעברתי , לתת לה להישאר עם המחשבות שלה . לא לספר לה כמה קשה״ ,מתארת מירה את הצד שלה שירלי מוסיפה
"מההתחלה אמרתי למירה , תסמכי עלי . אני לא אפשל״
עשיתי כל מה שצריך כדי שההריון ייקלט ויצליח " .
בהתחלה נקלטו שני עוברים וובשבוע העשירי אחד נספג .
מירה עדיין ראתה שחורות:
״הייתי בטוחה שגם השני ייעלם והנבואות שלי יתגשמו . מאותו רגע הייתי בחרדות איומות , אבל לא חשבתי שאפשר לעשות משהו .
היה ברור לי ששירלי שומרת, סמכתי עליה מאוד.
לאט לאט ההריון עבר.
הריקנות שאחרי
הפגישה של מירה ודוד עם שירלי הולידה חברות אמיצה שנמשכת עד היום , שלוש שנים אחרי , עוד כשהייתה בהריון נאספה שירלי אל חיק המשפחה והכירה את כל החברים . הבנות הגדולות של מירה ושל שירלי התקרבו והיו לחברות טובות
״לא פחדתי להיקשר לתינוקת" מספרת שירלי.
"כשאת עובדת על עצמך במשך ההריון , זה לא קשה . הפחד שלי היה איך אפרד מהאמא.
איך שהיא התחברה אלי ודאגה לי . פינקה אותי , בישלה לי ... בגלל שהיא חוותה הריון אחד , הייתה בינינו הרבה הבנה " . הילד שלך אצלה בבטן והיא עושה הכל כדי לשמור עליו " , מסבירה מירה את פשר הקשר . " היא עוברת הריון , זריקות , ניתוח קיסרי . מוותרת על קשרים עם גברים בתקופת ההריון . היא אפילו הסכימה לא לנסוע באוטובוס לאחותה בעפולה כי אני פחדתי מפיגועים .
היא מקבלת על זה בסך הכל 25,000 אלף דולר .
אחרי בדיקת מי שפיר שירלי הייתה אצלנו ארבעה ימים , ישנה איתי במיטה כשהיד שלי על הבטן שלה , כי פחדתי מזיהום " .
ואיפה היה דוד?
״ישן על הספה בסלון ומאוד פרגן לנו" היה יחס של כבוד הדדי ביני לבין דוד . אבל עיקר הקשר היה עם מירהיי אומרת שירלי,כל הזמן הייתי עם חיוך
על הפנים , אופטימית , לא קישרתי ולא בכיתי , נתן לי המון שכבר לא הייתי לבד עם הילדה, אלא חלק ממשפחה. הרגשתי שאם חסר לי משהו אני לא אתקשר לאחותי הגדולה, אלא למירה.
התפללתי שהקשר יישאר , שלא תגיד לי תודה עשית את שלך ותלך
בתחילת החודש התשיעי עשתה מירה מסיבה גדולה לקראת הלידה . רציתי שמי שלא מכיר את שירלי יכיר אותה .
לא הסתרתי את הפונדקאות ומאוד שמחתי שגם היא סיפרה, שהייתה פתוחה והרגישה שזה עושה לה טוב, שהיא גאה.
העיצה אחת הוחלט על ניתוח קיסרי, היתה התרגשות אדירה בחדר ההכנה לניתוח.
שירלי פרצה בבכי של מתח ואני אחריה.
מיד אחרי שנולדה, נתנו לי את התינוקת עטופה , אפילו לפני שניקו אותה.
אני התאשפזתי עם התינוקת במחלקת נשים.
המבקרים הרבים של מירה הגיעו גם אל שירלי, ״אנשים באו לבקר, הביאו מתנות והמון מחמאות״ אומרת שירלי ״מאוד חשוב שההורים המיועדים ידאגו לפונדקאית בבית החולים ושלא יחסר לה כלום, שישמרו על קשר ולא ינהגו כאילו הכושי עשה את שלו, שיתנו לה להרגיש שהיא גדולה מהחיים״
איך הרגשת אחרי הלידה?
ברגע הלידה לא קשה למסור את התינוק , מה שקשה אחר כך זו הריקנות . אחרי היי כל כך גדול , נגמר ואין כלום. אחרי יום זה עובר.
״עוד מעט תגדלי ותלכי לאמא שלך״
שירלי , במה היה שונה ההריון הזה מההריון עם בתך?
בהריון של הבת שלי אהבתי את ההריון והתחברתי אליו , ידעתי שאלו הגנים שלי . בהריון הפונדקאות את שומרת עליו כי את אחראית , לא לוקחת שום סיכון . עשיתי סוויץ " במוח - זו לא הבת שלי , היא של מירה , אם היא בעטה , ליטפתי אותה ורצתי להתקשר למירה, לשתף .
דיברתי אל הילדה , אמרתי לה : עוד מעט תגדלי ותלכי לאמא שלך " . זו עבודה פרויקט שצריך להצליח בו . אני גאה שהצלחתי בגדול , אם אני מעמידה את עצמי בתור אמא , אני לא יודעת אם הייתי מצליחה בזה.
כפונדקאית יש לי את הזכות אני סוחבת . השליטה אצלי כאמא זה נורא קשה " הייתה לי חוויה גדולה מהחיים ויצאתי עם חברה" , מסכמת שירלי , מירה אמרה לי שנתתי לה את המתנה הכי גדולה שאישה יכולה לתת לאישה . חוץ מהכסף . הרגשתי שאני אצילת נפש , אני מתעוררת בבקר ונזכרת שהייתי פונדקאית זה נותן לי חשק לקום עם חיוך על הבוקר לימדתי את הילדה שלי פרק בחיים , ואם אפשר לתת, נותנים. היא אמרה שהיא גאה בי שהייתי פונדקאית.
עבור מירה החוויה האישית הייתה הבסיס לגישה שלה במרכז שהקימה.
זה לא שיש פונדקאיות רעות וזוגות טובים, צריך שניים לקשר.
מאוד חשוב לתאם הציפיות בתחילת הדרך . לרדת לפרטים הכי קטנים , לדעת שהכל מאוד רגיש .
״צריך שיהיה כבוד הערכה הקשבה , וזה תקף לשני הצדדים״
ובכל זאת , לא היו גם רגעים מביכים או קשים?
מירה: ״לבריתה שעשינו לתינוקת הזמנתי את שירלי. אבל , שמחתי שהיא לא רצתה לבוא, היא פתרה לי בעיה. . .
שירלי: הבנתי שהיא מעדיפה שלא אהיה. גם אני בחרתי שלא לבוא שלא יתייחסו אלי ולא יסתכלו עלי, רציתי שכל תשומת הלב תהיה למירה, אני את התודה שלי קיבלתי , אני לא צריכה להתעופף כמו ברווז במסיבה שלה ולהגיד ״ אני הפונדקאית״ .
ללכת עם ולהרגיש בלי
ספיר וגל (שמות בדויים), הורים לבת 6, בחרו למצוא את הפונדקאית המתאימה להם בכוחות עצמם.
״חיפשנו מישהי אינטגלנטית שנוכל לדבר אליה בגובה העיניים ולסמוך עליה כשהתינוק שלנו אצלה בבטן״
הם פיזרו פליירים בקיבוצים ופרסמו במקומון.
לאחר כמה פגישות מצאו מישהי שנראתה להם מתאימה והחלו חצי שנה של בדיקות והכנת התיק לוועדה ״בוועדה פסלו אותה כי היתה לה סכרת הריון בהריון הקודם. כל המומחים אמרו לנו שזה שטויות וניתן לטיפול, אבל גם בערעור הפסדנו״
מספרת ספיר ״בזבזנו הרבה כסף והמון זמן , היינו מותשים מהריצות וכבר רצינו להיכנס לתהליך. יצרנו קשר עם מירב מ״מירב פונדקאות חובקת״ הכרנו אותה כבר שהמתנו לוועדה.
היא נתנה לנו ולפונדקאית טיפים. ראינו כמה היא אנושית ורוצה לעזור. שהיתה שם בעצמה ולא עושה את זה בשביל כסף.
בהמשך גילינו שהמאגר שפינטזנו עליו מצומצם ולכן אתה מתמודד עם כל ההורים המסכנים האחרים על ההיצע.
מספיק שהוועדה עושה עבודת קודש . "ההליך באמת מסורבל , אבל אני מאמין שזה טוב. הניסיון מוכיח שזה אמור להיעשות בצורה כזו קפדנית״.
גלית ונעם ממתינים שהוועדה לאישור הסכמים תאשר את התקשרותם אם פונדקאית שבחרו.
על פי האבחון הפסיכולוגי, הפונדקאית אחראית ופרפקציוניסטית . אני מאמינה לתוצאות האבחון שלה , כי באבחון שלנו יצא בדיוק אנחנו , עלו עלינו בול. אומרת גלית.
נעם , איך מרגיש הבעל בכל התהליך?
האם אתה מאמין שתהיה מעורב?
אני מתכוון לבוא לבדיקות . אני כן מצפה לקשר עם הפונדקאית, קשר פתוח , חברי אני מניח שגלית תהיה יותר בקשר אני לא רואה את עצמי נכנס לאינטימיות של התהליך ,לא נגיע לאינטימיות כזו בינינו את הפרטים האלה אשאיר להן כשזו אישה אחרת בהריון ,אלו בכל זאת פרטים אינטימיים והיא זרה לי , אי אפשר ככה פתאום לקפוץ לנושאים האלה , ואני מניח שגם לה לא יהיה נוח . אני בטוח שכשאקבל את הילד אקשר אליו מיד , אין לי ספק . אני מרגיש שכל התהליך הזה מוביל לזה שהילד הוא שלנו זה שהיא נושאת אותו זה חלק שהיא תורמת בהתחלה של התהליך. אבל כשהתינוק ייצא, אני לא חושב שמרגישים איזה הבדל. אני ארגיש טבעי לגמרי.
״אני מקריבה את עצמי בשביל הילדים שלי״
יעלי (שם בדוי) , פונדקאית בתהליך הפריה , אם לשני ילדים, רואה את כל התהליך בצורה קרה יותר מזו של שירלי, ולכן היא מסבירה שאין סיכוי שהיא תיקשר לתינוק.
זו לא ביצית שלי , אני לא מוסרת ילד שלי. זו פונדקאות אני אם נושאת עוברים זה נחשב עבודה.
כשהתגרשתי הייתי במצב כלכלי לא טוב במקצועי אני יועצת מס וחיפשתי עבודה נוספת לשעות אחר הצהריים . פתחתי עיתון וראיתי פרסום של סוכנות הפונדקאות , חשבתי על זה המון, הגעתי למפגש של פונדקאיות כדי לראות מי נכנסת לזה.
לקח לי כמעט שלושה חודשים להחליט. התחלתי את זה נטו כעבודה, אבל לאחר שהכרתי את האם המיועדת נכנס גם קטע אישי . אין לי שום דבר אל הזוג. אני לא אוהבת אותם אבל אני רוצה לעזור להם,לתת להם משהו שלי יש.
החוק של משרד הבריאות שאומר שפונדקאית צריכה להיות אמא, מוצדק בעיני , אישה שהיא אמא יודעת שיש לה ילדים משלה והילד הספציפי הזה לא שלה.
״אני מבינה שזה לא שלי גנטית - מה יש לי להיקשר? אני לא הולכת ברחוב ובוחרת לי ילדים?, התינוק שייך לזוג הזה שמולי״, מתוך התחושה הזו היא בחרה ללדת בניתוח . " אני לא מוכנה לעבור סבל של לידה רגילה בשביל ילד לא שלי . להיכנס , לעבור ניתוח בהרדמה מקומית , לתת להם את מה ששייך להם ולקבל את הכסף שלי , הכסף הוא לחסכונות לילדים . אני מקריבה את עצמי בשביל הילדים שלי לא בשבילם״
לדבריה יש דמיון בין פונדקאית לגננת, גננת שומרת באהבה על הילד כל היום ומטפלת בו במסירות , אבל בסוף היום הוא הולך הביתה ובשנה הבאה לגן אחר . אני אטפל בו בנאמנות ובאהבה גדולה , אבל אני יודעת שהוא לא שלי ואני אחזיר אותו זה לא ישבור אותי כי זה לא ילד שמחזיר אהבה , מתרוצץ ומתייחס הציפייה שלי לראות את הפרצופים שלהם זה ליד זה עם תינוק בידיים גדולה מהציפייה לראות את התינוק " , היא מודה . " לא מעניין אותי אם יהיה שחור או לבן , מלוכסן או בלונדיני , כי הוא לא הולך איתי הביתה . לא חשוב לי אם יהיה עורך דין או יעבוד בזבל כשיהיה גדול . אני עושה את זה בשבילם , לא בשבילו . בכל זאת , יעלי בטוחה שעם הורים כאלה הוא יהיה מאושר.
״אנחנו שידוך טוב״
לאביבה (שם בדוי) , גרושה ואם לבן 4 , סיבה נוספת , מלבד הכסף , שבגללה החליטה להיות פונדקאית - ייסורי מצפון בגלל הפלה שעברה בצעירותה.
היום היא בחודש שמיני להריונה כשהייתה בחודש רביעי היא הסבירה לבן שלה על הפונדקאות באמצעות סיפור שהמציאה על יונתן ואמו החד הורית ״סיפרתי על אמא של יונתן , שרוצה להיכנס להריון כדי לעשות מצווה וגם לצאת מהבעיות הכלכליות. אחרי שעה של סיפור ארוך הוא אמר לי: ״אני רוצה שתעשי מצווה כמו אמא של יונתן״ היה לי חשוב להסביר לו שהילד לא יהיה אח שלו.״
כל הפונדקאיות ששוחחתי איתן מקפידות לציין שהכסף הוא לא רב מאוד "הדבר הראשון שהיה לי בראש הוא לקנות בית אבל זה לא סכום רציני מספיק , אולי אעשה קורס או שאחסוך לבן שלי כדי שיוכל ללמוד משהו שייתן לו מקצוע. כשהייתי קטנה הייתי מוכשרת מאוד אבל ההורים שלי בכלל לא חשבו לקדם אותי וזה גם לא התאפשר כלכלית . לבן שלי יש אותם כישורים ואני רוצה לתת לו המון״ אומרת אביבה .
על הזוג שהיא משמשת לו פונדקאית יש לאביבה רק מילים טובות . " הם מקסימים אנחנו שידוך טוב . אני טיפוס של חופש , של שקט . היה לי חשוב שלא ייכנסו לי לחיים , שלא יטלפנו כל הזמן וישאלו מה קורה , לא מתאים לי. הקשר בינינו זרם מהפגישה הראשונה. מעשינו חברות, היא באה איתי לבדיקות , דואגת לי, אבל ולא משגעת אותי.
אני לא חושבת שהם מרגישים אובדן שליטה , הם עובדים המון שעות ומאוד עסוקים. אנחנו מדברים הרבה בטלפון . הבטחתי להם יומן שם אני מתעדת את ההריון שלי - שלהם - שלנו.
אני גם מצלמת , בשבילי ובשבילם , איך אני נראית . הם לא נראים לי מודאגים . עכשיו , לקראת הלידה , הם מתרגשים ".
גם אביבה , קצת.
ההריון עבר כל-כך מהר, אני בשוק.
עכשיו אני בחששות לקראת הלידה , אבל אני לא רוצה ניתוח.
אני רוצה כמה שיותר לשמור על הגוף שלי מבחינה בריאותית . אני רק חושבת כל הזמן שהילד יהיה בריא ולא הכל יהיה לשווא . ברור לי שלא אקשר לילד , אני יודעת מההתחלה שהוא לא שלי אני מתה לצאת מהצרות , אני רוצה שהילד שלי יגדל ואבי ואני רק איתו בראש.
עוד ילד ממש לא מתאים לי עכשיו. הפונדקאות זו חוויה נפלאה אבל אני מתה כבר להיות אחרי, לצאת ולהתחיל לעשות דברים.
אני עושה את זה בשביל הכסף, בשביל האושר שלהם, שלי ושל הבן שלי.
אני כבר מרגישה הקלה בקשר לסגירת המעגל שלי״
"
|
