קולן של הפונדקאיות

קולן של הפונדקאיות הורים וילדים 2008

רצון להביא אליכם , הקוראים את סיפורו של הנשים הפונדקאיות התגלה מהר מאוד כמטע שנקודת המוצא בו ידועה , או הדרכים בו פתלתלות וכל פינה חושפת טפח ועוטפח בתהליך מורכב מאוד , נדרש ברגשות שנוי במחלוקת . אבל על דבר אחד אין עוררין - הנושא של הפונדקאות מעמיד בפני החברה דילמה מוסרית גדולה שנה מתחרים ביניהם בעיקר שלושה אלמנטים : הזכות להורות , טובת הילד וכיעמד האישה הפונדקאית . ואולי השאלה שהכי מעניינת אותנו היא מה גורם לאישה להיות אם פונדקאית ? מה יכול לעודד אותה לעבור את תהליך ההריון הממושך הכרוך באינספור בדיקות . הגבלות וסיכונים אפשריים , לדאוג במשך תשעה חודשים לעובר שאינו שלה , להרגיש אותו בועט בבטנה ולעבור את תהליך הלידה , כשהיא מודעת לכך שמיד עם סיומו היא תיאלץ למסור את התינוק לאמו האמיתית ? ייתכן כי רק נשים שילדו יכולות לנסות לתאר לעצמו אילו קשיים כרוכים בדבר , אבל גם להן לא בטוח שיהיה מענה לשאלה חלקכם אולי יופתע לשמוע שבמהלך התחקיר לצורך הכתבה כל הפונדקאיות ישראיינו אמרו שאתן רואות בפונדקאות סוג של נתינה שאין שנייה לה בעולם המציפה בתחושה של אושר עילאי על היכולת להעניק את הדבר הכי י שיש בנמצא ילדים הנתינה האוברות העניקה להוכוון ועוצב אישית לא היילה דרום לכווולה עשרות מונים על התגמול הכספים שקיבלו לא, הם אינן מכחישות שהמניע הכלכלי הוא העיקר והחשוב וכי הוא זה שעודד אותן לשמש כאמהות פונדקאיות, אך במבט לאחור , כך הן אומרות ״הזכות להעניק חיים ולגרום אושר למשפחות שלא שפר עליהן מזלם הוא הגמול האמיתי״ 

נפגשנו עם כמה פונדקאיות  ושאלנו אותן את השאלות שבוערות  בכל אמא ברגע שהיא שומעת  את המושג פונדקאות , מלבד המרואיינת הראשונה , שגם מפרסמת בלוג בתפוז 

שמות הפונדקאיות המרואיינות בכתבה הם בדויים . 

לעשות משפחה מאושרת " 

כן, למרות הכל , ולאור התוצאה המדהימה ,  אני קוראת את עצמי לסבב נוסף של פונדקאות , אני יודעת שהתלוננתי הרבה בפונדקאות שהיתה אבל אני פולניה.... שום דבר לא משתווה מול משפחה מתרחבת, מאושרת כמו זו שהכרתי. 

אי לכך ובהתאם לזאת הולט פה אחד (אני והילדות המקסימות שלי) סבב חוזר לפונדקאות .... בדרך לעוד משפחה מאושרת בע״ה. 

(מתוך הבלוג של מיקי,אם פונדקאית ,"תפוז")

מיקי , 41 , בחרה לחלוק את החוויה שלה כאם פונדקאית עם נשים אחרות כבלוגרית ובאתר " תפוז " , שם היא מגוללת את הקשיים , הרגשות , הצרבות , הכאבים וכל התרגשות קטנה ונקודת ציון משמעותית . 

השיחה שלי איתה מתקיימת, זמן קצר לאחר שצפתה בכתבות טלוויזיה שעסקה בזוגות הרבים המחכים לאם פונדקאית ומספרם הנמוך שלהפונדקאיות.

״תביני" , היא אומרת  לי , אני מוקפת בנשים שמתקשות  ללדת , אני חיה את זה מקרוב . יש לי זוג חברים שמחכה כבר המון שנים לאימוץ . ואני לא רואה את האור עבורם . 

לקרובת משפחה שלי הזרקתי הורמונים כדי שהיא תוכל לעבור הפריות. 

לכן , ברגע שהבנתי שאני יכולה לעזור לזוג להפוך להורים , היה לי ברור שזה מה שאני עושה "

מיקי היא גרושה ואם לשתי בנות ( 9 ו 5) שעברה לפני כשנתיים תהליך של פונדקאות בעיצומו ילדה בת עבור זוג הורים , ובינואר הקרוב היא עתידה להתחיל את התהליך השני , העזרה והנתינה , מבחינתה , הן החלק הארי בפונדקאות . 

הכסף הוא אמנם מרכיב חשוב " כי לא נותנים ילדים חינם " , כהגדרתה , אבל בהחלט לא עיקרי . 

החשיבות של התגמול הכספי לא גדולה יותר מהמטרה עצמה - הבאת ילד לעולם . 

רק בעבור כסף לא הייתי עושה זאת . הסכום אינו מצדיק תהליך כזה , אם זה לאבא ממקום נוסף של נתינה ורגש , זה לא ילך 

לא חששת שתיקשרי לעובר ותתקשי למסור אותו?

כמובן שהיתה התרגשות , אך היא לא היתה שלי . התרגשתי עבורם ולא עבורי . כל תנועה בבטן כל צרבת , כל התרגשות היתה עבורם . לילה אחד צלצלתי לאם שעבורה נשאתי את התינוקת . השעה היתה שלוש לפנות בוקר , והיא כמובן נחרדה וחשבה שקרה משהו , אמרתי שלא קרה כלום , אבל אני לא כל כך מרגישה טוב , ואני לא ישנה , ואם אני לא ישנה אז גם את לא ישנה " , כך אמרתי לה ניסיתי להעביר להורים את ההריון הכי קרוב שאפשר 

את מכנה את העניין ` מסירה ` , אבל בעיניי אין כאן מסירה , זה הילד שלהם . הביצית והזרע שלהם , ואני שמרתי עליו . ככלל , אני מתנגדת למושג אם פונדקאית ` , כי זה לא אמא.

אני אמא לבנות שלי ואני פונדקאית לילד שאני מעניקה לזוג , זו בעיניי המציאות האמיתית וכך היא צריכה להיות " .

וכשהגיע רגע האמת , לא היה שום כאב סוג של צביטה בלב?

 ״אין צביטה בלב , יש שחרור . ברגע הלידה , הדבר היחיד שעשיתי זה להביט על הפרצופים שלהם מסתכלים על התינוקת שלי ובוכים , אני מודה שלקראת סוף ההריון עלו החשש והתהייה מה יקרה אם פתאום הרגש האימהי יצוץ מתוכי , אבל זה לא קרה . 

כמובן שהסיטואציה בחדר הלידה ריגשה אותי כי בכל זאת הולך לצאת ממני בן אדם , אבל זה לא שלי , פשוט לא שלי.

אי אפשר להסביר חויה כזו , המעמד של הבריתה היה עבורי מרגש יותר מאשר הבריתות של בנותיי , לראות את האם שזכתה לחבוק בת כשהיא מאושרת עד השמיים - אלה הם רגעים שלא ניתן לתאר במילים 

״בכל זאת , כשקוראים את הבלוג שלך יודעים שלא הכל היה ורוד ושהיו רגעי שבירה מסויימים . 

ההריון הקודם היה קשה מאוד , הייתי בסוג של שמירת הריון וכל הזמן אמרו לי שאני צריכה לשמור וזה המשיך כך עד סוף ההריון , ההנחיה בהתחלה היתה לשמור רק עד השבוע העשירי . לאחר מכן עד השבוע ה־ 20 , וכך הלאה . 

ההריון התנהל בלשרוד - שבוע ועוד שבוע.

" זה היה הריון עם שיליית פתח , עם הרבה דימומים , וכל אירוע קטן הקפיץ למיון . 

היו בהחלט רגעים שחשבתי שמי שעושה דבר כזה היא סוג של משוגעת . 

דיברתי עם עודך הדין שלי ואמרתי לו - תרשום . אני לא עושה את שוב . לקראת סוף ההריון , כשכבר עמד על הפרק ניתוח קיסרי , הגעתי לנקודה שםשוט בכיתי , כי כאבתי נורא וסבלתי נורא , ואמרתי די , די , די , לא יכולתי יותר.

אז איך שוב?  

היה קושי שאיני מתכחשת לו , אבל ברגע הלידה , ובבריתה עצמה במעמד שבו האם הקדישה לי דברים ויצאתי החוצה בבכי מרוב התרגשות הכתה בי ההכרה שזהו הרגע שבו נולדים חיי משפחה , ואם אני זו שיכולה להעניק להם אותם, אעשה את זה שוב! 

אינך חוששת לסכן את עצמך את אם לשתי בנות , זה לא קצת חסר אחריות?

 אני מאמינה מאוד בגורל ובאלוהים ששומר עלינו , ואם אני אהיה בהריון שלי ואמות? אז מה ? 

הרי יכולותי למות , גם אם הילדה הגדולה שלי וגם עם הקטנה, וזה לא קרה .

להיפך, אמרתי לרופא שקודם ישמור על התינוקת שלא יקרה לה כלום.

אני לא מרגישה חסרת אחריות ,משהו תמיד יכול לקרות , ואני גם לא במצב שרופא אומר לי שאסור לי להרות שוב . אין סיכון מיוחד , אמנם חוויתי הריונות קשים , אבל זה לא מה שיעצור אותי " מיקי אומרת שהיא " חיה את החיים " . יום אחד הבזיק במוחה הרעיון של פונדקאות והיא החליטה שכך היא רוצה לתרום את חלקה . 

"אני בהחלט טופחת לעצמי על השכם על מה שעשיתי , ועכשיו אומרת : תביאו לי עוד זוג ". 

כסף לילדים הביולוגיים 

עבור שרית , 41 , גרושה ואם לשלושה (3,10ו12). 

הדברים היו מורכבים יותר להחלטה לפנות לפונדנאות היא הגיעה לאחר שנה של לבטים , שהוכרע בשל מצב כלכלי קשה וחובות כבדים.

שרית נמצאת כרגע בשבוע העשירי להריונה כפונדקאית ונושאת ברחמה תאומים , במהלך שיחתנו היא לא חשה בטוב , ומדי פעם מבקשת את סליחתי כדי לשתות מים . ההיריון קשה , ומלווה בחולשה גדולה , סחרחורות בחילות הקאות וקושי בתפקוד היומיומי . 

״למזלי", היא אומרת, "אמא שלי מאוד עוזרת לי . 

כשראיתי מודעה בעיתון על כך שדרושות אמהות פונדקאיות , הרהרתי בעניין במשך שנה.

חשבתי"מה יגידו? ממי את בהריון ? איך את עושה את זה ? מה הילדים שלי יחשבו , איך הם יקבלו את זה?.

אנשים מדברים על " מוכרת תינוקות , איך אפשר למסור תינוק? בינתיים עברה שנה של חששות שבמהלכה עשיתי בירורים , שאלתי שאלות והבנתי שזה לא נורא כל כך . הגעתי למסקנה שאני רוצה לעשות את זה , כי הזמן עובר והחובות שלי רק גדלים.

הבנתי שזה לא כמו שזה נשמע , בסך הכל אני מגדלת במשך תשעה חודשים תינוקות שאינם שלי וגם עושה מצווה , כשביקשתי את התגובה של אבא שלי שדעתו מאוד חשובה לי , הוא אמר שזה כבוד לעשות את זה ואני אעשה טוב לאנשים , אז ידעתי שאני יכולה לעשות זאת 

אין סיפרת לילדים שלך? 

 אמרתי להם שיש הורים שרוצים להביא ילדים לעולם ולא יכולים , ולכן הם רוצים להשכיר את הרחם , הילדים שאלו אם זה ילד שלי והסברתי להם  שלא.

יש ביצית וזרע שמפרים אותם ומחזירים  את התינוק לבטן. 

כתוצאה מכך יהיה לי כסף ואוכל לקנות להם דברים שהיום אני לא יכולה , הילדים קיבלו את זה״ 

איך הם מתמודדים עכשיו , כשאת כבר בהריון?

יש לי קשיים עם הבת הגדולה , אני כבר שלושה חודשים לא מתפקדת כמו שצריך ופתאום העול הזה נופל עליה והיא צריכה לעזור יותר. 

ההריון הזה שונה מכל ההריונות שהיו לי , תמיד תיפקדתי רגיל ופה זה שונה לגמרי.

הבת שלי לא רגילה לזה , היא לא מכירה אותי לא מתפקדת. אז היא עצבנית מאוד וכועסת עלי הרבה וגם אומרת ״זה קשה שאת ככה״ כשהיא נרגעת היא באה ומנשקת.

ביקשתי מהילדים לא לספר לאף אחד על הפונדקאות,שאנשים יחשבו שזה הריון של אמא ובמקרה הגיעה המורה של ביתי האמצעית לביקור בית ואמרה לי ״מזל טוב״, שאלתי על מה והיא בשיבה על ההריון.

מתברר שהילדה סיפרה לה על הפונדקאות והרגשתי שהיא שמה אותי במבוכה מאוד גדולה וקצת כעסתי עליה .

אבל הילדה אמרה לי: אמא היא יודעת שאת בהריון , אז מה אני אגיד לה כשהתינוק יוולד? לאן הוא ייעלם? 

זה לא נושא כבד מדי עבור הילדים? לא עדיף להתמודד עם האמת?

כרגע לא, כשנגיע לזה נדע מה להגיד.

את מתביישת?

״חלילה, אני שמחה שעשיתי זאת ויש לי הכבוד להוות זו שעושה את זה.

אני מאמינה שלאחר שאני אלד ויידעו מה עשיתי, יבינו את הגדולה שבדבר.

אני לא מתביישת, מעבר לכך, אף אחד לא מאכיל אותי ואת ילדיי, או מלביש אותנו. 

אז במה יש לי להתבייש?

אין הרהורי חרטה ממש לא ! אין בי שום חרטה יש בי דווקא שמחה . 

מעבר לקשיים על ההריון עצמו אני שמחה על מה שאני עושה״ 

ומחשבות על הלידה והמסירה 

אני מפחדת מניתוח קיסרי , אני רוצה לידה רגילה ושהכל יהיה בסדר שאוכל לקום אחרי הלידה , להרגיש טוב וללכת לילדים שלי . 

לגבי המסירה - ביום שפגשתי את ההורים וראיתי שאני ילדתי שלושה ילדים בריאים ולהם אין ילדים , עלו דמעות  בעיניים שלי בגלל המצוקה שלהם , הם זוג כל כך יפה , למה שלא יהיו להם ילדים? אני מאמינה שבאותה השמחה שגרמה לי לרצות לעזור להם אני אמסור להם את התינוקות, עם דמעות של שמחה. 

תחושת ערך עצמי 

ליאת , 30 , רווקה ואם לילד בן 3, היא פונדקאית הנמצאת בשבוע ה18 ונושאת ברחמה תאומים.

גם היא הגיעה לפונדקאות לדבריה, בעקבות חובות גדולים. ״ נפלתי חזק״ היא אומורת לי,״זה היה המוצא האחרון שהיה לי לצאת מהמצב שנקלעתי אליו , אחרת לא הייתי מגיעה לכך ולא חושבת על זה בכלל״ 

כמו הרבה אחרות במצבה, המטרה היא החשובה בעיניה: לחיות טוב יותר בלי חובות.

על הרגשות היא איננה חושבת בכלל, ״אני סוגרת את עצמי מפני המחשבות ושלמה מאוד עם ההחלטה הזו, נכנסתי לתהליך הזה בידיעה שאני לא חושבת על הרגשות או על המסירה אלא רק על המטרה שלי.

לתת חיים טובים יותר לבן שלי ולי.

״אם יקרה משהו שישפיע עלי או יפגע בי, תמיד יש טיפול״

לא קשה לו עם העובדה שבעקבות חובות כלכליים את נאלצת להיות אם פונדקאית?

להיפך , אני שמחה שאני נותנת משהו שאותו זוג לא יכול לתת לעצמו . אני מרגישה כיף עם התהליך , זכיתי בזוג מקסים שרואה בי מעבר לאם נושאת - בן אדם , הם ממלאים כי משהו שהיה חסר לי , משהו מהוריי , שבבגרות הנתינה שלהם היתה חסרה לי . והיום , הפינוק הזה מאוד טוב ונעים לי . 

הם ממלאים חלק של אבא ואמא הסיפור של קרן , 32 , גרושה ואם לילד בן 11 התחיל אף הוא מתוך הרצון לשפר את המצב הכלכלי , אך עד מהרה התהליך התגלה עבודה כמורכב הרבה יותר מכפי שחשבה . היום , לאחר שהיא כבר עברת הריון פונדקאי ולידת פונדקאות ,  מסרה את הילד וחושבת כבר על התהליך הבא , היא יכולה לספר על התהליך הראשון . " אני אדם מופנם שמתקשה לקבל חום ואהבה , וזה הפך לבעיה מול בני הזוג לביני " , היא מספרת . " ההורים ניסו מאוד להתקרב , לפנק , לדאוג ולהיות מעורבים ואני הרחקתי אותם . היו פעמים שלא עניתי לשיחות הטלפון שלהם , החלק הקשה ביותר , עבורי היה הבדיקות , כי הרגשתי שפולשים לתחום הפרטי שלי.

לא פעם התרגזתי על האם שרצתה להיכנס איתי לבדיקות . השבירה שלי היתה כשהייתי צריכה לעבור אולטרסאונד ואגינלי וביקשתי שהאב לא ייכנס, אלא רק האם בני הזוג כיבדו את בקשתי , אך הרופא , שחשב שהאב צריך להיות גם כן שותף למעמד הזה , הכניס אותו מבלי להודיע לי או לבקש את רשותי . 

זה היה אחד הרגעים הקשים ביותר בתהליך , אני אדם ביישן וגם מול בעלי היו לי גבולות , ופתאום נחשפתי מול אנשים זרים " 

מה היו ההשלכות של המקרה על המשך התהליך וזה כמובן העכיר את האווירה , והיתה תקופה שהפסקתי לענות לטלפונים שלהם הם מצידם היו זוג מקסים שניסה לעשות לי רק טוב , אבל אני לא ידעתי לקבל את זה , אחרי שיחה שהאירה את עיניי במרכז התיווך . התחלתי להבין טוב יותר הצד שלהם , והתחלתי לקבל את ההתעניינות שלהם בי ואפילו ליהנות ממנה . פתאום הבנתי מה הפסדתי כל ההריון , הם פינקו אותי כל כך , שאם הייתי נותנת לזה לקרות מההתחלה , הכל היה נראה אחרת " . 

אז את מרגישה שהפונדקאות נתנה לך משהו מעבר לשכר?

 ״כן . באתי ממקום שמפחד לקבל , כי למה מגיע לי ? אני כבר מקבלת שכר . אז למה עוד ? 

ההכרה הזו שאני ״שווה״ משהו גרמה לשינוי בדימוי ובביטחון העצמי שיש לי היום . 

ההריון והלידה גרמו לי לתחושת ערך עצמי שלא היתה לי קודם לכן . 

ומי שמכיר אותי יודע שקרן של היום היא לא קרן של פעם . אני בטוחה בעצמי הרבה יותר . 

מספת הפסיכולוג

 יניב כץ , פסיכולוג קליני העוסק באבחון המועמדות לפונדקאות בעמותת " מירב פונדקאות חובקת " , עוזר לנו לצייר פרופיל של הנשים הפונדקאיות בארץ , לרוב המוטיבציה הגלויה והראשונית קשורה במניעים תועלתניים וכלכליים . האם הנושאת רואה דרך אפשרית להיחלצות ממצב כלכלי קשה ולשימור חייה וחיי ילדיה " , אומר כץ . " למניע הכלכלי יש יתרון בכך שהוא מאפשר להתקשרות בין האם הנושאת להורים המיועדים לקבל ממד מציאותי של התקשרות עסקית , ומדגיש את העובדה שהאם הנושאת מבצעת עבודה עבור הזוג , שעליה היא מקבלת שכר . ההיבט הזה חשוב מכיוון שהוא מסייע בתחימת גבולות של המעורבות הרגשית ומזכיר כי בסוף התהליך צפויה פרידה.

אם כך , הכל ביזנס?

 לא. לצד המניע הכלכלי באות לידי ביטוי מוטיבציות נוספות , הקשורות בהזדהות עם מצוקת הזוג וברצון לסייע ולהעניק לזולת את מה שנחווה אצלן . בהריונות האישיים שלה , כחוויה משמעותית . בדרך זו הן מצליחות להעניק לזוג החוויה שהוא לא מצליח ולעבור בעצמו " , אומר כץ . החוויה הזו משמעותית עבור הפונדקאית , כי היא עשויה להוות מקור לסיפוק רגשי בתוך ואחרי התהליך ולהוות מרכיב חשוב בבניית תחושות של ערך עצמי ומסוגלות אישית שהיא תיקח איתה גם בתום התהליך " 

האם כל אישה יכולה להיות אם פונדקאית?

לא כל אחת יכולה להיות פונדקאית . אנו אומדים את מידת התאמתה של המועמדת בהתבסס על תהליך הערכה מקצועי המתייחס לאפיונים האישיים והתפקודיים של האישה ולמכלול הגורמים בתא המשפחתי " , משיב כץ . " 

אחת היכולות החשובות שצריכה להתקיים אצל אם פונדקאית , היא היכולת להתמודד ועם קונפליקט מבלי להיסחף לאחד ` הקטבים שלו , קיצוניות אחת היא תועלתנות לשמה , שאינה מבטיחה שהאם תהיה מחויבת לתהליך ולשמירה על העובר . הקיצוניות השנייה היא היקשרות רגשית עמוקה מדי שבסומה היא תצא נפגעת הסכנה בפונדקאות היא שאישה " תיפול " לאחד מהקצוות הללו " . 

כץ מציין כי לנשים המועמדות לפונדקאות נעשים אבחונים , שמטרתם לשמור עליהן מפני עצמן . " היכולת והבגרות האישית לאחוז בשני וקטורים הפוכים נבחנות אצל הנשים המועמדות , כמו גם מצב התא המשפחתי ובכלל זה הילדים של הנשים . אם למשל ניתקל במקרה שבו אחד הילדים של האישה נושא עימו מטען רגשי קשה , ונדע כי הפונדקאות עלולה להעצים ולדרדר את מצבו הנפשי , אנחנו בהחלט עשויים לפסול את המועמדת בשל כך . ההגנה על האישה היא גם הגנה על ילדיה , במידת האפשר , אמר כץ. 

נראה כי לנשים יש מנגנון הגנה משלהן, הן מרמות להעביר את המסר שהן אינו נקשרות רגשית לעובר, וכי המעשה שלהן הוא מאוד הרואי.

"זה נכון. כשאני עד לשיחות בין נשים פונדקאיות אני שומע אותן מדברות על כך שהן סוג של סיירת מטכ"ל , כלומר שהן חשות נבחרות לתהליך ושהן שייכות לקומץ קטן של נשים שנותנת תרומה שאין שנייה לה , ואיני רואה בכך שום פסול אם הן מצליחות להפנות את החוויה הרגשית שלהן סביב תחושת ייחודיות והישג המשמשת לה לאחר מכן כמנוף ודרך להעצמה בחיים - מה טוב. 

אני אכן נתקלתי בנשים שהפונדקאות שימשה להן מנוף בחיים שלאחריו החלו ללמוד או קנו דירה ועלו על דרך חדשה בחייהן האישיים " 

היום כבר ידוע שתהליך ההיקשרות בין האם לתינוק מתחיל כבר בשלב העוברות העובר מתרגל לקולולרית של האם שברחמה הוא מתפתח . האם המצב שבו העובר גדל ברחם שלאישה אחת ונמסר לאחרת אינו משליך על התפתחותו הרגשית?

בינתיים אין לנו ידע כזה , אבל מכיוון שלרוב מדובר בילדים מאוד רצויים בקרב הזוגות המיועדים , שמתקבלים בשמחה רבה וזוכים לנתינה הורית גדולה אנחנו לא נתקלים בבעיות מסוג כזה , צריך לזכור שעל אף החשיבות שיש לקשר העובר לאמו בהריון , הרי שיש חשיבות גדולה יותר לקשר בין הילד להוריו מרגע לידתו ומבחינה זו מדובר בהורות רגילה ".

ד״ר תרצה יואלס , פסיכולוגית קלינית מהמרכז להתפתחות הילד באוניברסיטת חיפה , אינה מתייחסת בשלוות נפש גם לנושא של הפונדקאות כמו כץ . לדידה , הנושא כולו מעלה תהיות רבות בכל הנוגע לכשרות ההליך . 

הספרות המקצועית מלמדת אותנו שמרבית הנשים הפונות לפונדקאות הן נשים ממעמד סוציו - אקונומי נמוך שזו עבורן דרך להרוויח כסף , המניעים האלטרואיסטים הם שוליים , אם בכלל קיימים ", היא גורסת , כדי להצליח לעבור את תהליך ההריון שבסופו עומדת מסירת התינוק , נשים אלה מתנתקות רגשית מהעובר , ועדיין אין לנו מספיק ידע לגבי ההשפעה שיש לכך על התפתחות העובר , ידוע לנו שמצבה הרגשי של האישה משפיע על התפתחות העובר , למשל , במקרה של מצבי לחץ . יש מחקרים המראים קשר בין משקל לידה נמוך של התינוק למצבי לחץ וחרדה של האם. 

יתרה מזו , אנו יודעים שברמה האבולוציונית לקראת סוף ההריון האישה מתכוננת כולה להריון ללידה המתקרבת , היא מפנטזת איך התינוק נראה, פונה אליו ומדברת איתו והקשר הרגשי הראשוני מתחיל להירקם . האישה מגיבה לתזוזות העובר . ישנן נשים המרגישות שהן ׳משוחחות׳ עם העובר והוא מגיב לקולן, למזון שהן אוכלות ועוד . 

מרבית הנשים הפונדקאיות נמנעות מהחלקים הרגשיים הללו במהלך ההריון . כמו כן , בליווי המקצועי שהן מקבלות אמר להן , בין השאר שהתינוק אינו שלהן וכי מצופה מהן שלא להיקשר לעובר . 

אילו השלכות רגשיות יש לכך עליהן ? מה ההשלכות שיש לכן על העובר ? 

מה יקרה לה אחרי שימסרו את התינוק?

מה יקרה לבני המשפחה,ובעיקר לילדים הצעירים במשפחה של הפונדקאית שליוו את ההריון כשבסופו אין תינוק ? 

לשאלות קשות אלה אין תשובות ברורות כיוון שכל הנושא הזה עדיין לא נחקר מספיק , אך מדובר בשאלות שיש לתת עליהן את הדעת ולא לפתור אותן בתשובה אחת שהיא - לצד השני קיימת זכות להורות " . 

הדיון הציבורי והמגדרי 

לא ניתן לנתק את הדיון בפונדקאות מסדר היום החברתי, הסוציולוגי והפמיניסטי העובדה שמדינת ישראל היא בין המדינות היחידות בעולם שאיפשרו, על פי חוק את הפונדקאות אך אינה מפעילה כל אמצעי של פיקוח על הנעשה מלבד הוועדה המאשרת , קוראת אותנו לדיון ציבורי . 

רק כדי לסבר את האוזן : בארצות הברית חמש מדינות בלבד חוקקו את חוק הפונדקאות , באירופה הדבר אסור ומשול לסחר באיברים וכך במרבית המדינות בעולם . ד"ר דפנה הקר מהפקולטה למשפטים והתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב , מנסה להצביע על מקור התופעה . "אנו חיים בעידן שמקדש את הגנטיקה והתורשה ומאפשר את הפונדקאות , ישנה התלבשות על האתוס האמהי באופן כל כך מעוות , והקידוש של הבאת ילדים בכל מחיר גורם לכך שהסביבה מתארגנת כדי להצדיק משהו שהוא בעייתי בהחלט " , 

היא אומרת מדובר בנשים מוחלשות מבחינה חברתית וכלכלית , וגם אם הן מצדיקות את המעשה מתוך מניעים אלטרואיסטים , הרי שקיים חשש כבד לניצול מעמדו הכלכלי , דווקא מכיוון שאלו נשים שחופש הבחירה שלהן מצומצם מאוד והן נתונות במצוקה. 

זו עובדה שמדינות רבות לא הכשירו את הפרקטיקה הזו ורואות בה דבר בעייתי " 

מה לדעתך גרם לכך שבארץ המצב שונה והפונדקאות לגיטימית יותר?

לאובססיית ההולדה וההורות בישראל אין אח ורע בשום מקום אחר בעולם והדבר בא לידי ביטוי בין היתר בחוק הפונדקאות , שגם באמצעותו נעשים עוול ואפליה לנשים , למשל , רק נשואות יכולות ליהנות ממנו או הו לא מורשות להיות פונדקאיות , בניגוד לדעות הרווחות שנשים נשואות יכולות להיות מועמדות טובות לפונדקאות בשל רשות התמיכה ואפשרות הבחירה שיש להן

עיקר האפליה מוסיפה ד"ר הקר , הוא גם כלפי נשים גרושות ורווקות אשר אינו יכולות לקבל ילד בדרך זו אך כן מסומנות כרחם להשכיר , 

לעניות דעתי , הוועדה עיקר האפליה , מוסיפה לאישור הליך הפונדקאות נכנעה לשיקולים הלכתיים ועשתה בדיוק ההיפך ממה שהציגו לה המומחים " , היא אומרת לסיום.

חומר למחשבה

ואילו אני נותרתי בסיומו של המסע אל עולם הפונדקאיות עם הרבה שאלות פתוחות , שהמענה עליהן הוא רק חלקי . האם אותן נשים פונדקאיות הן קבוצה של נשים נבחרות - " סיירת המטכ״ל של האמהות " , או נשים מוחלשות שמנוצלות על ידי חברה המקדשת את הזכות להורות ? ואולי שניהם גם יחד . 

על דבר אחד אין עוררין , מדובר בנשים שיודעות לעשות הפרדה כמעט מוחלטת בין האמוציות למציאות המורכבת שהן חוות , הן נעות בדרכן אל המטרה , מתוך תחושה הרואית של נתינה שייחודית להן , נעות בין כוח לחולשה , בין עצב לשמחה , בין תלות לעוצמה . 

מה שממבט ראשון נראה כמעשה אלטרואיסטי המעניק לזוגות שכל הדרכים האחרות להורות נחסמו עבורך " ,כפי שהגדיר זאת אחד המרכזים המתווך בין נשים פונדקאיות להורים מיועדים , מתגלה אט אט , כהליך המעורר שאלות מטרידות לגבי אופי הפונדקאות בישראל , האם מבחינה מוסרית המצב הזה של " רחם להשכיר " הוא מצב רצוי ? מה בעצם ההבדל בין זה לבין תרומת זרע או ביצית ? אילו השלכות לטווח הקצר והארוך יש לכך על הפונדקאית , על העובר ועל התא המשפחתי של הפונדקאית ? ועוד הרבה שאלות שמן הראוי שיעלו בתחום שעדיין לא נחקר מספיק ולעיתים נדמה שרב בו הנסתר על הגלוי . אבל המטרה העיקרית שלנו בכתבה הזו היתה אחת : להביא את סיפוריהן האישיים של הנשים הפונדקאיות ולנסות לדלות מתוכם את קולן , שנשמע לעיתים רחוקות בלבד , ומן הראוי שהחברה תקשיב גם לו.